ואקאנס כפרי בקימל

"אני חייבת חופש" אני פוסקת באוזני בן זוגי, שכל מהותו היא חופש פנימי אחד גדול. כל הקטע של ההתמכרות שלי לעבודה לגמרי לא ברור לו, אבל הוא יודע לזהות כשהתודעה של הבחורה שלו חצתה את גבול ההתמכרות. החופשה האולטימטיבית שלי מתחילה היכן שהגפנים נושקים לשמים תכולים, ריח התבלינים מבעיר תשוקות שהגוף שכח, היין לא מפסיק ללטף את הגרון מבפנים והראש לא חושב מחשבה אחת מיותרת. בגיל 15 הייתי בצרפת במשך ארבעה ימים ונשבעתי שאאמץ אותה כחברה קבועה במחוזותיי. אחר כך באו רומן גארי, ז'אק ברל, קרן אן בצרפתית, ההוא ששר את נטלי. כל כך הרבה נקודות השקה מדויקות שמצאתי בה וטרם מימשתי את חלומי והעברתי בה ולו חופשה רומנטית אחת.

שנייה לפני שהמציאות התל אביבית סוגרת עלי, אני ובן זוגי מבינים שאין מנוס וחייבים לצאת לחופשה. ערב לפני הטיסה (המקומית, צרפת עדיין מחכה), אנחנו נוחתים במקום הכי צרפתי בעיר. 'קימל' ממוקמת שתי שניות אחרי אלנבי ושנייה לפני נווה צדק. העיר האקלקטית הזו משתנה במהירות כה רבה עד שלפעמים נדמה שכל פסיעה על מדרכותיה מעבירה אותך תרבות או תקופה, אני חושבת לעצמי כשמבעד לטיפות הגשם השוטפות נגלה בית כפרי שמואר באלפי נורות צהבהבות. בשלב זה שום דבר לא מכין אותנו לכך שמזג האוויר הצרפתי שבחוץ הוא לא יותר מפרומו סוער לסערת החושים שמחכה לנו בפנים.

מבעד לנחלי המים השוצפים, קימל נגלית לנו בכל הדרה החמים והזהוב. קירות בצבע דבש, שולחנות וכסאות עץ פשוטים למראה, פרטי מטבח משנות ה-50 המפוזרים בחלל המסעדה, תפריט בכתב יד עגול וחמימות כפרית פשוטה שנמהלת בצלילי קולו של מייק ברנט ממלאים את רוחנו ואת המסעדה על כל חלליה.

שאול בן אדרת פתח את קימל בדיוק לפני 18 שנה (ב-24 בדצמבר) בזמן שהיו רק שתיים-שלוש מסעדות צרפתיות בארץ. בשלושתן היו מפות לבנות מפחידות, גינונים עתיקים ותפריט יקר רצח. בקימל השולחנות הם מעץ, המלצריות מקסימות ונטולות דיסטנס, המנות גדולות והמחירים מביאים לך את מיטב המטבח הצרפתי לפנים, בדיוק כמו שהביאו אותו לראשונה לקהל הישראלי לפני 18 שנה. חושני ובגובה העיניים. 

הצצה ראשונה בתפריט מעלה דילמות בלתי ניתנות לפתרון. כששאול מגיח מהמטבח,  מבשר לנו שקיבלנו את השולחן הכי מחרמן במסעדה ומציע להכין לנו חוויה מסעירת חושים בדמות ארוחת טעימות, אנחנו לא באמת קולטים לאיזה מסע הוא עומד לקחת אותנו. שוט של ביסק סרטנים חם ומפתיע שכולו אוקיינוס אחד גדול ועמוק מחליק בגרוננו, מותיר אותנו ללא מילים ופותח את מגוון הטעמים שעומד לחדור לגופינו ולחושינו. לחם הבית חם, רך וטרי עם מרווה ורוזמרין מזכיר לי שאני מאוהבת.

סלט סלק טרי מאוד מגיע אל השולחן, צבעוני ומרענן. צנוברים, גבינת סנט מור חמה, וינגרט, בלסמי. כל הסלק הטרי מאוד הזה מרגישים כמו הדבר הכי טרי ואביבי שאכלתי מזה זמן רב. כשמגיע הריזוטו (54 ₪) אהובי לוחש לי שעד היום לא היה לו שמץ של מושג למה אנשים מתלהבים מריזוטו. בדעה הנחרצת הזו אחז כאמור עד רגע זה. כי ברגע הריזוטו הזה מצליח לנפץ אצלו הנחות יסוד של שנים. מספר סוגים של פטריות, תרד ושבבי פרמזן כנראה זה מה שיש שם בפנים, וכל כך קשה להפסיק לאכול את זה. בעצם אין סיבה להפסיק.

הסיבה להפסיק מגיעה שניה אחרי המחשבה הזו, בדמות שקדי עגל בגריל על חצילים וטחינה. הבשר רך ונמוג בפינו במהירות. מדובר במנה מצוינת ואני מוצאת עצמי מצטערת על כל השנים שחלפו בלי שהכרתי אותה. את כל אלו אנו מורידים עם שתי כוסות יין לבן קיאנטי שרדונה (30 ₪) מרענן.

בזמן שאני מעכלת את כל הטוב הזה, שאול עושה לי סיור במסעדה. קימל ממוקמת במבנה עתיק מלפני 129 שנה, שהיה שייך במאה אחרת לשייח תורכי. בהמשכו של אחד מחללי המסעדה ישנו חדר VIP עגלגל וקסום בו 10 אנשים יכולים לשבת בשלווה וללא שום הפרעה. מצידה האחר של המסעדה. כמה מדרגות למטה, נמצא חדר אירועים כפרי דמוי מרתף יינות, בעל תקרת קשתות אווירתית שבנוי מעץ גס. המרתף של קימל נוצר במיוחד למען אירועים עסקיים ופרטיים של 20-60 איש המעוניינים לחגוג באינטימיות אך לא בלי האווירה הכפרית ששורה במסעדה.

כשיוצאים ממרתף היינות הרומנטי וצועדים כ-10 מטרים ימינה, מגלים את הפנינה החדשה של המסעדה שנפתחה לפני כשבועיים. החדר הזוהר אל מול האפלה שבחוץ - צבוע כולו לבן. מדובר בשינוי כיוון לא צפוי בעיצוב המסעדה. קבוצת רופאים בדיוק חוגגת בו המצאה רפואית חדשה ושאול מספר לי שבחר דווקא בלבן כדי לייצר לאנשים אווירה קצת שונה - כפרית ואלגנטית באותה עונה. בחדר הלבן יכולים לשבת יחד כ-100 איש לאכול ולהריח כפר צרפתי באלגנטיות נדירה. לכל אחד מהחדרים מטבח נפרד משלו וצוות מלצרים שעומד לרשותו במהלך כל הערב וזו אחלה אופציה לחגוג עם חברים או משפחה את כל מה שרוצים לחגוג. פוסעים בחזרה לפתח המסעדה שהאווירה בה המשיכה והתחממה: בשולחן הסמוך מישהו חוגג יום הולדת 30, בחלל שמנגד זוג מחליף צרפתיות לוהטות. ואנחנו? עוברים לעיקריות.  

שרימפסים ברוטב רוקפור לבן (66 ₪), מעוטרים בשושני עגבניות שרי אפויות שנוזליהן הצטמצמו לתוך קרביהן מובאים אחר כבוד לפינו. אחריהם מגיע נתח קצבים עשוי היטב ואני חשה כיצד בן זוגי הולך ומתאהב (והפעם לא בי). מנת אוכף הטלה (123 ₪), שמגיעה ברוטב ערמונים ויין פורט, היא זו שגורמת לי להבין שמצאתי את המנה שלי. המנה שמהיום תמיד ארצה להתייחד עמה שוב.

כשנדמה לנו שסיימנו, מגיעים שני קינוחים מקסימים: קרם ברולה (39 ₪), מחולק לכמה צלוחיות עגולות ומתוקות שבכל אחת מהן משולב הקרם ברולה המטמטם הזה עם קינמון, עם שוקולד ועם עצמו. צלוחית מדהימה של מוס שוקולד (39 ₪) סגרה לנו את הערב בחושניות צרפתית. משם כבר המשכנו עם החושניות שלנו...

* הכותבת הייתה אורחת המקום.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי