געגועים לגולש בפניני לילוש

אני אחזור בגלל מרק הגוּלָש. אחרי שתטעמו תבינו גם אתם למה אני מתכוון. לפניו ואחריו טעמתי באותו ערב עוד כמה מנות בלתי נשכחות, אבל הגולש היה איתי עד שנרדמתי כמו תינוק, שבע ורגוע. גם הגולש שלכם כבר על האש, מחכה לכם ב'פָּנִינִי לִילוּש'. עד שהוא יהיה מוכן, הקשיבו לאחד שהיה שם ופגש אוכל אותנטי ואנשים אמיתיים.

פניני לילוש באה לפתור לנו פרדוקס. הישראלים רוצים אוכל איכותי אבל זול, שירות טוב אבל בלי הפלצנות, מסעדה ברמה אבל עם ג'ינס ולא בעניבה. הבעיה היא שבדרך כלל בארץ אין גם וגם - או שכונה, או שכונת יוקרה. לילוש חשבה שאפשר אחרת, והביסטרו שהחל את דרכו סמוך לאוניברסיטת קולומביה בניו יורק הועתק לפרישמן בתל אביב.

האור החמים הגיע עד לצד השני של הכביש, וככל שהחברה ואני התקרבנו לכניסה זה רק הרגיש יותר כמו בית. ישבו שם אנשים כמונו, שהתלבשו כמונו, דיברו וצחקו כמונו. בפנים - אסופה צבעונית של שולחנות, כאילו נבנו כל אחד על ידי נגר יצירתי אחר. פחות מסעדה, יותר כמו מקום המפגש של החבר'ה.

הייתי אומר שהאוכל היה בהתאם, אבל הוא היה אפילו יותר טוב. אחרי שקיבלנו חיוכים על חשבון הבית, פתחנו את הערב עם סנגריה (15 ₪), שלבורים כמוני הוסבר שמדובר במשקה שמשלב יין אדום, פירות, סוכר ועוד כמה טעמים. הקש בפה והעיניים בתפריט, עוקבות אחרי שלל הכדורגלנים האיטלקיים שקיבלו את הכבוד באיזור הפניני (כריכים). הנה טוטי, שלום גם לכם קנבארו ואינזאגי.

את כוכבי הסקוואדרה אזורה החלטנו להשאיר לפעם אחרת והזמנו מנות ראשונות. ה'כאנפס ברזאולה' (20 ₪) יכולים לשמש בתור טריילר לגן עדן, כי אין ספק שככה זה שם. הברזאולה (בשר סינטה כבוש) מונח על טוסטונים, בתוספת גבינת שמנת, בלסמי מצומצם וארוגולה. החברה הזמינה כאנפס רוקפור (20 ₪), שמקורו במחלקה אחרת בהיכל האלוהים. גבינת רוקפור עם טחינה גולמית, תפוח עץ, ארוגולה ונגיעה של דבש. לא נותר לנו אלא להעביר מצלחת לצלחת.

חלקנו גם בלינץ' עיזים וסלק (18 ₪) - רצועות סלק במרינדה, גבינת עיזים, שמן זית ובלסמי מצומצם - והורדנו הכל עם גזוז בטעם אבטיח (16 ₪). רבע שעה בתוך הארוחה השולחן היה שוב נטול מזון ולנו היה ברור: כאלה עוד לא אכלנו. מה שלא ידענו הוא שהחידושים האמיתיים טרם יצאו מהמטבח.

הבא לנוח לי בבטן היה סלב מוכר - מרק גולש (36 ₪), ההוא מתחילת הסיפור. בזמן שחיכיתי לו טסו מהמטבח כל מיני מרקים. אפונה לשם, עדשים לאלה בפינה, מרק פירות ים לזוג שיושב בחוץ ומקבץ כל מיני לזאת שבאה לקחת הביתה. העיניים שלי לא טעו - מדובר בלהיט של המקום. לאלה שלא מחבבים את מר גולש מחכים עוד תשעה סוגי מרק בתפריט.

מדובר במקום שמקפיד על עקרונות כגון אווירה ביתית, חדשנות ורעננות בתפריט, ועיקרון נוסף שהתגלה יחד עם העיקריות - להעמיס, וכמה שיותר. כמו צלחת של ישראלי בארוחת בוקר בטורקיה, גם בעיקריות שלנו היה מספיק כדי להאכיל את כל המשפחה. תוך כדי לגימת יין לבן (26 ₪ לכוס) הסתערנו על היעד הבא.

אמרנו יצירתיות בתפריט? מה תגידו על 'דונלדאקי' (49 ₪) בתור שם לפסטה? בקערה התערבבו קוביות אווז בדבש וברנדי, גזר, שמנת ופרמז'ן. בצד השני של השולחן הונח 'קרפ קייפ התקווה הטובה' (39 ₪) - קרפ בגודל בלתי נתפש, ממולא בפטריות, תפוחי אדמה, גבינת פטה, בצל שמנת, יין לבן, פרמז'ן ועשבי תיבול. התענוג הזה לא רק ענק, הוא גם מגיע עם סלט, אבל למי יש זמן לירקות?

שיחקנו אותה אכלנים, אבל לא הצלחנו לגמור מהצלחת, אז המלצרית הציעה שנארוז הביתה. לפני שהספקתי לסרב עם "לא, לא נעים לנו" עזבו את המסעדה שלושה סועדים עם רון בלב ושקית ביד. מי אנחנו שנלך נגד הזרם?

לא יכולנו לנשום אבל לא הולכים בלי טעם מתוק. הימרנו על ה'טורטה דה אפולו' (29 ₪) וזכינו בעוגת תפוחים מעולם אחר. הלכנו גם על 'הוואנה בלוז' (36 ₪) - קרפ במילוי בננה, נוטלה, גלידת וניל וברנדי, ואת התוצאות תוכלו לראות בשקילה הבאה.

למחרת אכלנו שוב פניני לילוש, אבל מול הטלוויזיה, וחיסלנו כל מה שנארז בשקית. צחקנו שזה באמת כמו הבית של אמא - אתה בא לאכול, ויוצא גם עם הארוחה של מחר. ואם כבר הייתי אצל אמא, אז למה, למה לא ביקשתי עוד גולש?!

* הכותב היה אורח המקום.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי