היו שלום ותודה על הדגים

קוראים לי עמי נבו, אני בן 41, עורך וידיאו וכותב. יום אחד אוציא את הספר הראשון, עד אז אני אוכל את ימיי לקראתו. גדלתי בבית של דיפלומטים שחינכו את החיך שלי בארבע שפות. יש לי ילדה , אין לי אישה ויש בי רעב גדול

יש מסעדות שיושבות על קו החוף של תל אביב כמו גברת מגונדרת. רובן מתרכזות בנמל תל אביב, שם בגב זקוף וצוואר מתוח הן צופות אל הגלים. אצלן הכל מטופח ומתוקתק: התפריט, צורת ההגשה, רצפה מעץ מלא ומעקה מול קצף ים להישען אליו בזמן סיגריה.
ישנן הפריקיות שרובצות על החוף: חומוס, סלט, חול בכפות הרגליים. לפעמים גם בחסה. אלה שהולכים לפגוש בהן איזה מישהי לקראת שקיעה, ואחרי כמה שנים חוזרים איתה ועם הילדים שנולדו לכם.
ויש את הגבירות הנחשבות של רצועת החוף: מול ים, רפאל והרברט סמואל, שכמו בנות אצולה הן מציצות אל הים מבעד לחלונות ותריסים. שמש ישירה עלולה להזיק לעדינות שלהן.

'ארמנדו' היא מסעדת דגים חדשה שנפתחה בקטע בו מסעדות וברים יושבות מול הים כמו נשים קשות-יום שנזרקות על הכיסא בעייפות גדולה וברגליים פסוקות. בקטע הזה נמצאות מלכודות תיירים כמו קפה מצדה, מייק'ס פלייס ועוד איזה כמה שהיום הן כאן ומחר או שכן או שלא.
פתח אותה עמי קדוש שכולם קוראים לו ארמנדו, אחד עם הרבה עסקי אוכל מאחוריו. העיצוב פשוט, בלי הרבה בלבולי מוח, והתפריט מציע סלטים ודגים לפי משקל, שאפשר להחליט איך בא לכם אותם: תנור, גריל או טיגון. תכליתי וחסר יומרות, מה שאומר שיש כאן הזדמנות ליהנות.
 
באתי בשקיעה והיה לי מזל. קבוצת צרפתיות התיישבה מולי, סידרה לי פס קול מפרובאנס. הזמנתי פרנו ואמרתי כן לסלטים. התאהבתי בטחינה שלהם שהיא יותר כמו קציפת שומשום אפורה. נראה כאילו מישהו הקציף אותה רגע לפני ההגשה. גם הלבנה שלהם מצוינת. סמיכה ושמנה ומלאה בטעם. הולכת יופי על יד סלט של עגבניות רעננות עם בצל לבן קצוץ ופלפל ירוק חריף. שאר הסלטים, באוריינטציה מרוקאית, לא הצליחו להלהיב לי את הפה. טריים, עשויים במקום אבל לא מצליחים לצאת מהשגרתי.
 
הרוח התחלפה ואיתה התגבר הווליום של הבנות וריחות שמני שיזוף היכו חזק בנחיריים. בשנים האחרונות קוקוס זה הקטע שרץ על החוף. לפני כל עור צרפתי בגוון ברונזה שלא שמע על נזקי השמש מגיעה עננת ריח מחניקה של הקוקוס הזה, מוציאה את האף שלי משלוותו. סה פאד סקסי, מונאמור. פאד די טו!
 
ברבוניות מטוגנות עשו לי טובה והגיעו לשולחן בדיוק בזמן בשביל לשנות את תמונת הריח. ברבוניות קטנות טריות שטוגנו בשמן נקי, חף מטעמי לוואי. כרסמתי טבעות בצל מצוינות שטוגנו בבלילה עדינה וטובה - תוספת שדורשת הרבה חריצות מהמטבח אבל איך שהיא באה לפה היא לגמרי משתלמת.
 
הדגים  בארמנדו טריים לגמרי. זה ברור. יומיים אחרי חזרתי לשם לטעום מוסר בתנור שהיה עשוי מצוין וגם הוא - כמו הברבוניות שהתפצחו לי בפה על כשברקע מקהלה צרפתית עם ריח קולני - היה טרי להפליא. העניין הוא שכרגע לפחות המבחר הוא הכי צפוי שיש. אותו דניס, אותו המושט, לפעמים יש שולה או לוקוס ודי. ככה זה. שנים שקרענו לים את הצורה ועכשיו הוא יותר דומה לארגז חול מאשר לבית של בעלי חיים. ככה שאם מישהו מחליט לפתוח מסעדה שתלך על סחורה טרייה, קרוב לוודאי שעל זה הוא יסתמך. דגים מגידולים ודגים מיובאים שבדרך כלל שלא מתקרבים לתפארת היצירה שפעם, מזמן שחתה במים המקומיים בלהקות. אפילו את הדגים הברחנו מפה. 
 
כדאי להגיע לשקיעה. הכי שווה. זה האוכל הנכון בנוף המושלם ועם הבחורות הכי יפות.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי