סודות ודגים בנוצ'

בכל רגע הם עשויים להגיע אליי ולנסות להשתיק אותי. אני בטוח שהם מתקרבים ברגע זה. תושבי רמת השרון וודאי לא יחסכו וישלחו אלי את הטובים ביותר שיש להם. סיירת מטכ"ל עם מדים ממותגים, לא פחות. אתם יכולים לחשוב שאני פרנואיד, יכול להיות שזה נכון, אך כמו ששנו חז"ל - זה לא אומר שהם לא רודפים אחרי. לי יש משימה ברורה: אני נחוש לספר לעולם את מה שגיליתי, לא משנה מה המחיר שזה יגבה מתושבי רמת השרון ולא משנה מה המחיר שייגבה ממני. רק תנו לי להתחיל מההתחלה.

הכל בגלל מסעדת 'נוצ''. הגענו, חברי חובב הסושי ואנוכי, לנוצ' מתוך כוונה לזכות בארוחה לא מחייבת, בדגש על השילוב הסטנדרטי של סושי-נודלס-קינוח שכבר הפך לחלק משגרת החיים שלי. המיקום הנסתר באזור לא מרכזי ברמת השרון, יחד עם העיצוב הפשוט, לא הסגירו את העתיד לבוא. העובדה שביום ראשון בשעה שבע בערב המקום היה מלא במשפחות וקבוצות שלעטו כמויות לא מבוטלות של סושי, הדליקה את הנורה הראשונה. "חמש דקות מארץ הסושי (הרצליה-תל אביב)", חשבתי לעצמי, "מדוע בחרו כל אלה להגיע דווקא לכאן?". מהרגע שהתיישבתי על אחת מספות העור הנוחות החלו להבהב נורות נוספות מכל כיוון.

סקרנו ארוכות את התפריט שהציע מגוון מבלבל של מנות - החל מעשרות שילובי סושי שונים ומשודרגים, דרך מנות אסיאתיות קלאסיות לצד דגים בגריל וכלה במנות "כבדות" כגון סטייקים ובשרים נוספים. מרוב מבחר, בגלל הרעב ובסיוע מלצרית דו-לשונית (עברית ויפנית כמובן), החלטנו לאתגר את המטבח מכל האגפים. הדו לשונית מיהרה להרגיע אותנו עם צלחת חמוצים יפנים תוצרת בית שהיו חמוצים, מתקתקים וחריפים במידה. המשכנו עם שלוש מנות ראשונות - גיוזה בשר (33 ₪), גיוזה שרימפס (33 ₪) ומרק טום יאם (26 ₪).

הגיוזה, שלרוב נוטים לכלול עיסה דביקה ודחוסה מידי בבצק אנמי לחלוטין, היו הפתעה גדולה. הכיסונים, עבודת יד ומלאכת מחשבת, מולאו בחתיכות גדולות של שרימפס ותערובת גסה של בשר קצוץ ועשבי תיבול. כל כיסון עבר אידוי ולאחריו טיגון קליל שהפך אותו לפריך מבחוץ ונימוח מבפנים. רוטב טריאקי עשיר רק סייע לכל הסיפור לקבל את הגימור האסיאתי המלא. מרק הטום יאם, שבשונה מהגרסה הקלאסית התבסס על חלב קוקוס, היה מצוין אף הוא. שרימפסים גדולים ויפים השתכשכו לצד טבעות קלמארי, מולים, פטריות ועגבניות שרי בנוזל קוקוס חריף, תיבול של קארי אדום, למון גראס וכוסברה, הפכו את הסיפור לחגיגת פירות ים תאילנדית.

המשכנו לאגף הסושי, המבחן האמיתי למקום עם תפריט כה נרחב. המלצרית התחייבה בפנינו שכל הדגים שבשימוש במטבח, לא רק בסושי, הם טריים שבטריים, ואנו התכוננו לחתוך בבשר החי. אל השולחן הגיעה פלטה עצומה, שחוץ מתצוגת סושי מרהיבה כללה גם מלאכת מחשבת של גילוף תמונות נוף בקליפת מלפפון. מי שיודע לעצב קו חוף אסיאתי, כולל עצי דקל בגדלים שונים (בשביל הפרספקטיבה), יכול לפלט טוֹנות של טוּנות אדומות בעיניים עצומות.

מאגף הצמחוניים אכלנו את ה T-roll(24 ₪) שכלל שמונה יחידות מלאות בטופו אבוקדו, דלעת מוחמצת ומצופות, אינסייד אאוט, באורז, שומשום שחור ורוטב טריאקי. אפשר להגיד שברול אחד הצליחו להגיע לפסגת הסושי ללא דג. המאקי סלמון חם (29 ₪) היה חביב, אם כי לא הצלחתי להבין מדוע מישהו ירצה לצפות סושי בטמפורה ולטבול אותו בשמן רותח. לא יודע מה איתכם, אבל אני מאמין שאבוקדו צריך להיות קר, בטח שלא חמים. רול נוסף שזוכה לכינוי 'קונדה' (29 ₪), כלל סלמון ועור פריך של סלמון, בציפוי פירורי טמפורה והיה גם הוא מצוין.

מאגף המיוחדים דגמנו שלושה רולים שונים: 'ספייסי רסקו' (26 ₪), שכלל שני עיגולי אורז שמולאו בסלמון מעט חריף ונעטפו בשכבה עבה של סלמון נוסף. הרסקו איפשר לנו להיווכח שהמלצרית לא סתם התרברבה. הצבע, מרקם, ריח ובעיקר טעם העידו עליו שהוא כולל את אחד הסלמונים הטריים ביותר בהם נתקלנו מזה זמן רב. 'רולפאש' (39 ₪) היה פיתרון מרענן לחובבי הסושי שחוששים מדג חי, או כמו שקוראים להם אצלנו "אלה שלא מבינים כלום". הסלמון שטרפנו בצורתו הנאה קודם לכן, הופיע בגרסא צרובה ושודך לשרימפס שנחלט קלות. על אף שמדובר בסגנון מאד אמריקאי להכנת סושי (שביפן עונשו מוות, או משהו בסגנון), יש להודות שהייתה זו הברקה והוכחה ניצחת שכל מה שטעים בפני עצמו, יכול להיות יותר טעים בתור סושי. גמענו גם בירת הוגארדן מהחבית (24 ₪ לשליש) ובירה יפנית קלה ומעט חסרת טעם בשם אסהי (24 ₪ לבקבוק).

חגיגת הסושי לא הייתה מהירה, והלילה כבר ירד על נוצ'. אוכלוסיית המקום התחלפה וזוגות צעירים החלו לפקוד אותו, בהיקף וסגנון שלא מביישים אף סושייה בלב תל אביב. מעודדים מאיכות הסלמון, קיבלנו אותו בצורת הכנה אחרת - סטייק שמן ועסיסי שנצלה על הגריל (79 ₪). העובדה שזכינו לאכול את חומר הגלם המשובח, ועוד לקבל אותו בשלל גלגולים וצורות הכנה, אפשרה לנו להעריך את היופי שבדג. כמי שהתחיל כדג יוקרתי ואט אט חלחל ללב חדרי האוכל בכינויו החדש 'סולומון', כבר שכחתי את הקסם האמיתי של הסלמון. כשהוא צרוב מבחוץ, וכמעט נא מבפנים, בטיפול עדין של קונפי עגבניות במתיקות קלילה ומעט ג'ינג'ר, הדג היה לא פחות ממושלם!

גם מאגף הבשר, הרחוק מסושי כמרחק טוקיו ממאה שערים, נוצ' לא איכזבה. נוצ' סטרוגונוף (72 ₪), וריאציה מקומית עם טוויסט אסיאתי על המנה הרוסית הקלאסית, הייתה סיומת חזקה לארוחה ארוכה. רצועות של פילה בקר משובח ונימוח צופו ברוטב שמנת ופטריות כפי שהמסורת דורשת, אך שודרגו על-ידי מעט תמרינד שהעניק חמצמצות ועומק לטעמים. סיכמנו את חוויותינו מהסושי ואהבתנו המחודשת לסלמון על קינוח בשם 'snow white' (29 ₪), שכלל גלידת וניל, פקאנים מסוכרים, שערות חלווה וסילאן. לא ברור לי איך כל זה מתקשר לאוכל האסיאתי, אבל מילא, זה היה טעים והקינוחים של האסיאתים לא משהו בכל מקרה.

בשלב הזה הייתי טרוד במשהו אחר, הרגשתי שעלו עליי. מה יעשו לי כל אותם רמת שרונים כשאגלה לעולם את סודם. כשאספר להם על המקום התמים, בלב שכונה אפרורית, עם השלט שקשה להבחין בו גם כשממש קרובים. מקום שבו יש סושי משובח המבוסס על דגים טריים שבטריים, המצליח להצטיין גם במנות מורכבות ואפילו בבשר. הם יהיו חייבים לעצור אותי עם מלוא עוצמתם. כמו שתושבי ניו יורק יתנפלו על כל מי שיספר לעולם על הדלי הסודית, או תושבי ירושלים שמוכנים לחתוך את הלשון של מי שיחשוף את המאפיות הסודיות שלהם.

יום למחרת, ואני לא ממציא, פגשתי במקרה (בטח, "במקרה") אדם זר ופצחנו, שוב "במקרה" בשיחה ערה על אוכל. בתמימותי סיפרתי לו על החוויה הנהדרת והמפתיעה, יש להודות,  שעברתי בנוצ'. "אני יודע", הוא ענה, "אני גר ברמת השרון - זה הסוד שלנו...". אם אתם קוראים את זה, כנראה שהם הגיעו אלי מאוחר מדי.

* הכותב היה אורח המקום.

* רוצים גם אתם לאכול בנוצ'? לחצו כאן לקבלת קופון שווה במיוחד.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי