נעיצות שיניים באסתר

לאחרונה סבלתי מכאב שיניים טורדני, כזה שהקשה עלי לעיסה בצד שמאל של הפה גם אם מדובר בגבינה לבנה. פניתי בחשש כבד אל מרפאת השיניים הקרובה למקום מגוריי, ובתום בדיקה שארכה ארבע שניות (לא כולל תשלום מופרך) ניתנה הדיאגנוזה - עקירת שן בינה ויפה שעה אחת קודם. כאחד שהקריירה האורתודנטית שלו מנתה עד כה סתימה בודדת בשלהי כיתה ח', ביקשתי מהדוקטור ארכה בת 48 שעות בביצוע גזר הדין. טרם אקרע ממנה חברה של כבוד, חשתי צורך להיפרד כראוי ממערכת השיניים שעשתה כל כך הרבה למעני.

'אסתר בית אוכל ומעדנים' נבחרה כזירה יאה עבור הסעודה האחרונה. הרי לא סתם מסעדה לפנינו, אלא משכן מזון ומטעמים. התייצבנו - אני ואשת תקשורת זוטרה - בפרברי יהוד, חוצים דרך כורכר המובילה אל חצר בית ערבי ישן. במקור, חלקו האחורי של הבניין הוסב מבית מגורים משנות ה-50 אל לא פחות ממטבח לטייסים. עקב הביקוש ההולך וגובר, הקייטרינג הקטן הפך למסעדה בפני עצמה, שאף היא אט-אט צמחה בהתאם ללחצי קהל המעריצים הגדל, הוקמה מרפסת רחבה ושעות הפעילות הורחבו עד הלילה. השכנה ממול, אגב, חולקת עימם ארנונה כבר 40 שנה.

התפריט בבית של אסתר דינאמי - חציו מנות קבועות וחציו משתנה בהתאם למאווי השף והירקות הטריים שמצא בשוק הסמוך - כך שמה שתאכלו ביום ראשון, ייתכן וישתנה ביום רביעי. למען פתיחה דינאמית, אשת התקשורת ביקשה סלסה של לחם הבית (15 ₪). על אף הפצרותיי פן תתמלא מהלחם, בהיסמך על ספר ההלכות של אבא שלי לחתונות ושמחות משפחתיות, הגברת הסתערה בסכין שלוף על החמאה, האיולי וממרח העגבניות המיובשות, מפקירה אותי להתמודד לבד עם מרק ארטישוק ירושלמי (25 ₪) מחד, ועם חציל אימהם (25 ₪), מאידך. המרק רווי בשמנת, סמיך ונהדר, אידיאלי לחורף ירושלמי גשום, על אף העדר כל קשר בינו לארטישוק מזן כלשהוא או לבירתנו הנצחית. החציל, מנגד, משמש לטוב ולרע מעטפת מעט פסיבית לבשר הטחון הנח בין פרוסותיו, משאיר את במת הטעם המרכזית למילוי. הקרבה למרק העשיר העלתה סברה שמא רוטב מעניין עשוי לשדרג את המנה פלאים.

עבור העיקרית החלטנו להפריד כוחות: היא לבשרי, הוא לפירות הים. המלצרית הצמודה היטיבה לתאר כל מנה ומנה, מציעה בנוסף כמנהג המקום בקבוק יין לשיפור האווירה. כיוון שלצערי עודני הלום אופטלגין, הסתפקנו בכוס קאווה (25 ₪) מבעבעת לגברת. חרף בחירתי הלכאורה מנצחת ברביולי צאן, שרימפס ואפונה (75 ₪), הפסטה המפתיעה והחסילונים הפריכים כשלו מלעצור את מבטי הקנאה אל צידו השני של השולחן, אל האוסובוקו טלה (95 ₪). עיניי אשת התקשורת נפקחו לרווחה למראה שוק שלמה של כבש רך בשנים, שבושל במשך שבע שעות עד לשלמות. בליווי פירה חלבי וגזר מבושל, השה התמים התבוסס במיציו עם כמות שומן נדיבה, בשרו כמעט ונופל מהעצם במשב רוח קלה. תענוג. אחרי מחדל הראשונות, נקמתי בזוטרה עת הגנבתי קרוב לחצי טלה לצלחתי.

שלב האחרונות היווה מופת של פרטים קטנים בהגשה. לא סתם הפוך ותה עם נענע קיבלנו, אלא קומקום תה אישי ומרנין, קוביות סוכר בקייס דמוי סיגרים, ואפילו שתי עוגיות שומשום קטנות. אך עם כל הכבוד, לא על עוגיות השומשום לבדן תוטל האחריות לסיים את הערב. קרם ברולה (25 ₪), קריספי בחוץ ומושלם בפנים, שלטענת אשת התקשורת לא היה מספיק עמוק, חוסל במהירות שיא. המלצרית הזריזה זיהתה מרחוק את מצוקתנו ומיהרה לפרוס פרוסה בריאה מעוגת גבינה אסתר (25 ₪), שאמנם לא התעלתה לפסגות חברה לקינוח, אבל בהחלט עשתה את העבודה.

יומיים אחר כך, שבתי גאה אל רופא השיניים. "נכון, יכולתי לדאוג לך יותר" לחשתי אל השן הדואבת, "אבל איזה מסע אשכבה סידרתי לך, הא?".

* הכותב היה אורח המקום.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי