חבר שלי, ה-D.J, חיפש מקום לחגוג לחברה שלו בצורה חגיגית את יום הולדתה ה-30 שלה, שללא ספק אינו עניין של מה בכך. מתוקף תפקידי הכנתי רשימה ארוכה לפי תמחור, מיקום, סוג מטבח ועיצוב רומנטי. לאחר סיעור מוחות ארוך ומייגע נבחרה אחת המסעדות הטובות בארץ לציון האירוע. אני, באופן אישי התרגשתי מאוד בשביל, משום שאפילו אני - חזיר עם מוניטין (ואוברדראפט) - טרם ביקרתי במסעדה הזו.
בערב שאחרי יום ההולדת נכנסתי למכוניתו והצפָּנו לנו לכיוון צומת הפיל בואכה אימפריית '206 בשרים'. חיכיתי בקוצר רוח לתיאור המנות שהזמינו הזוג החוגג, וכממליץ ראשי, אפילו הרגשתי מעין אחריות סמויה להצלחתו או כישלונו של אותו ערב. במהלך הנסיעה הוא אמר די בייאוש שהארוחה לא הייתה כישלון אמנם, אבל ללא ספק ערב זהה במסעדה הקבועה שלהם היה מזכה אותם באוכל טוב יותר, זול יותר ובערב מהנה מאוד. הם פשוט לא מצאו שום דבר מיוחד במקום שאמור היה בראשם להיות פסגה קולינרית וחווייתית. היו לי כמה בעיות עם הגישה הזו, וכמה טענות נגדם ולטובת המסעדה שהכזיבה, אבל בסופו של דבר הבנתי את כוונתו.
קצת מאוכזב מעצמי ומהמלצתי שהכזיבה, נכנסו לראשונה בשערי המוסד התל אביבי - 206 בשרים. כבר במבט ראשון אפשר לראות ש-206 איננה מסעדת שף יוקרתית. להפך. המקום זרק אותי למסבאות האהובות שלי בחיפה כמו העוגן, ומעיין הבירה שגם אם לא תזהה פרצוף אחד מוכר שם - עדיין תרגיש שייך. נראה שכל הסועדים (והיו לא מעט כאלו יחסית לערב רביעי..) שקיבלו את פנינו מרגישים כמוני, כי כבר במבט ראשון לכל שולחן הייתה איזושהי אינטראקציה אישית עם המלצרים ובדיחה אישית משלו. כפי שאמרתי - מוסד.
אותנו הושיבו בפינה החלק הפנימי של המסעדה לצד משפחה מורחבת ושלישיית גברים שמחים ממוצא רומני, שבאיזשהו שלב פשוט איבדתי ספירה לכמות השפריצים שהוקפצו שם.
לפני שפצינו פה כבר הונחו על שולחננו קערת זיתים ומלפפונים חמוצים (במלח, כמו שצריך!) וכמובן פיתות חמות-חמות. ה-D.J ואני קצת התלבטנו בנוגע לראשונות, אבל איך שהוא הגענו למסקנה שמקום שמבטיח ומקיים כבר כמעט 206 שנים, לא ממש יאכזב אותנו במנות, והחלטנו פשוט ללכת עם הלב והקיבה: כמובן שהכבד הקצוץ (24 ₪) היה מעולה (וידוי: אני מעדיף כבד קצוץ על פטה כבד, יש דברים שלא ישתנו) כפי שציפינו; הפלאפל (14 ₪) היה רותח ולא שמן מדי - חגיגה של ממש, בעיקר אחרי חדר הכושר; הסלט הטורקי (18 ₪) יכול היה להיות חריף יותר לטעמי, אבל הטריות שלו ואיכות המרכיבים הייתה ללא וויכוח. אם נקלעתם בטעות ל-206 עם צמחוני, הזמינו לו או לה את הקערה הענקמונית של הסלט הערבי (34 ₪) ואני בטוח שהם לא יצליחו אפילו להגיע להזמין את הבוואריה בסוף...
הפנינים האמיתיות של תחילת הארוחה היו המנות ש-206 בשרים מפורסמת בגינן:
פלטת חצילים (29 ₪) ב-5 טעמים: מיונז, טחינה, קלוי על האש, גמבה וחציל עם ירקות. כל אחד מאיתנו מיד ניסה לשכנע את השני איזה חציל מנצח, עד שבסוף מצאנו עצמנו רבים על הפלטה הזו ואני בטוח שאנחנו לא הזוג הראשון או האחרון שיריב בגלל אותה פלטת המריבה.
אך הכוכבים הם החומוס על הכיפאק (21) והפיתות המטוגנות בשמן זית וזעתר שפשוט הפכו אחת את השנייה לשילוב כל כך מנצח, שלא משנה כמה היינו סתומים משאר המנות, אותן היינו חייבים לסיים. ועוד מילה, אם יורשה לי, על החומוס: באתר המסעדה רשום שהחומוס היא המנה המפורסמת ביותר של המקום זה שנים. עכשיו אני מבין ואף מופתע - חומוס טוב כל כך בצהלה, מעוז הבורגנות התל אביבית? לזה לא ציפיתי.
רוקָנּו אל תוכנו חצי גולדסטאר (21 ₪) כל אחד במחיר שממש מזכיר את חיפה של פעם ולא את תל אביב של היום, ויצאנו לעשן עצמנו עד בוא המנה העיקרית. בדרך הבחנו שלא רק הפינה שלנו עמוסה בתמונות של כל מי שאי פעם אחז בכדור בתחומי תל אביב רבתי, אלא כל המסעדה. כל כולה של המסעדה. חלק מהתמונות כל כך גדולות שהייתי בטוח שדורון ג'מצ'י עומד לבקש ממני סיגריה. אולי לא לכל אחד סגנון הספורט הזה מתאים במסעדה שלו, אבל אני רק יכול לחזור על דברי חכמים ממני - 206 היא כמו הגבר הישראלי של פעם. כמו אבא.
חזרנו מהסיגריה לגלות שהשולחן שלנו נקי משאריות ומלכלוך ושהרומנים שלידנו או רעבים שוב, או שמרוב שפריץ הם פשוט שכחו שהם אכלו. ועכשיו מתחיל להם הסיבוב השני של הארוחה. קינאתי בהם. חבורה קבועה של חברים שכבר שנים אוכל טוב, אלכוהול והזיכרונות מאגדים אותם סביב אותו שולחן. אני מקווה בלב שזה מנהג שבועי, אבל גם אם זה אחת לחודש - עדיין, הלוואי עליי בגילם להמשיך ליהנות מאוכל, שתייה וחברה טובה. גם המלצר הוותיק שממשיך להזרים להם צלחות וכוסות משקה עמוסות מוכיח את טענתי כשיושב מדי פעם לדבר איתם, להרים איתם כוסית ולטפוח לאחד מהם על השכם כמו שירתו יחד בג'אבל מוץ מוץ. מעניין מה יהיה ה-206 שלי ושל ה-
J.D כשנהיה בני 60.
עוד אני גולש למחשבות ומכיוון המטבח נוחתות צלחות מעופפות שמבשרות את סוף הדיאטה שלי-טבעות פילה לבן (88 ₪) מצוינות (מעניין אם אפשר לקדש אישה בטבעת פילה לבן...) כמו שרק האבות המייסדים בארץ יודעים לעשות (ע"ע יונק, חיים נלו ומעיין הבירה) ו-200 גרם של פילה בקר (110 ₪) שלא פחד להיות אדום ואפילו סגול מבפנים. אז הסתכלנו לו באדום של העין ותהינו מי ימצמץ קודם. כנראה שהוא, כי תוך 5 דקות נשארה רק חתיכת פיתה ספוגת מיצי סטייק (תוך 2 דקות גם היא חוסלה).
מהתוספות טעמנו, והכוונה היא באמת רק לטעימה. את האורז עם העדשים, את הפירה החמאתי הנהדר את הכרוב המתוק והכי כיף היה הבצל הסגול החרוך על האש. אם סבתא שלי הייתה רואה אותי - כמה גאווה הייתי מביא. בעודנו בעילפון חושים, נוחתת צלחת בונוס קטנה ועליה 2 קבבים מזרחיים. בהיתי בתקליטן, הוא בהה בי, שנינו בהינו בקבב ושלושתנו בהינו בשלושת הרומנים שנראו מצפים לראות מה נעשה. מתח כזה הרגשתי רק בצהרי היום, במערבונים של ג'ון ויין. לאכול ולחדול או לא לאכול ולחזור הביתה מובסים. אחזנו בתיאום מושלם מזלגות, ובאבחת מזלג הראינו לרומנים ממה אנחנו עשויים. הקבב אגב, היה מהטובים שנגסתי בהם.
על כוס גדולה של תה עם נענע (9 ₪) נתתי לחברי לטעום לראשונה בחייו טעמו של אבי כל הקינוחים - קרם בוואריה (24 ₪) ואני חושב שראיתי דמעה בזווית העין.
בדרכנו העייפה למכונית, שמעתי אותו לוחש: "חבל שלא הזמנתי מקום כאן ליומולדת..".
* הכותב היה אורח המקום.
* רוצים גם אתם לאכול ב-206 בשרים? לחצו כאן וקבלו קופון שווה במיוחד.
*הכתבה מכילה תוכן שיווקי
השדות המסומנים בכוכבית הם שדות חובה
השדה שהוזן לא תקין, שננסה שוב?
נפרסם את תגובתך בהתאם לשיקולי המערכת