חגיגת תחילת הסתיו בבליני

החורף קרב. המחשבה המדכאת הזאת עוברת בי לאחרונה לעיתים תכופות מדי, וכשאני מנסה לנחם את עצמי שחורף זה בעצם כיף גדול, עולה במוחי רק יתרון אחד לעונה המזוויעה הזאת: העובדה שהמרקים ישובו לתפריטי המסעדות. אה, וגם זה שלא אצטרך לראות אנורקטיות בביקיני כמה חודשים טובים. בעצם, אפילו ביקיני אני מוכנה לסבול, רק אל תיקחו לי את הקיץ, אהובי משכבר הימים.

עקב דיכאון תום הקיץ שקורם עור וגידים בנפשי, החלטתי להכריז באופן רשמי על חגיגות תחילת הסתיו. אולי ככה אשכח את שביזות החורף הממשמשת, ואתרכז באלכוהול שילווה את החגיגות. על סתיו, אגב, אני מוכנה להתפשר. מצידי שיחתום פה קבע ויישאר לתמיד, רק קחו ממני את הקור המקפיא שהופך את היציאה מהפּוך לבלתי אפשרית.

המקום בו בחרתי לערוך את חגיגות כמעט-תחילת-הסתיו הוא 'בליני', המסעדה האיטלקית המוכרת והוותיקה במרכז סוזן דלל שבנווה צדק, ולא בכדי: המקום כולו משדר חגיגה איטלקית אחת גדולה. המרפסת בה ישבנו לא יכולה שלא להזכיר מסעדה טוסקנית קסומה וכפרית, והבריזה שנשבה על פנינו התאימה בדיוק לאווירה הרומנטית של תחילת הסתיו. אמנם את כל הרומנטיקה הזאת חגגתי עם ל' שמכירה אותי מגיל חמש כשעוד הייתי פעוטה מנוזלת ולא עם אביר על סוס לבן, אבל מי אמר שחברות לא יכולות ליהנות ממרפסת רומנטית ובריזה, להיזכר כמה פז"מ כבר יש להן ביחד, ולהשתכר כאילו אין מחר (או כאילו יש מחר ואין בו יום עבודה).

האווירה החגיגית רק הלכה והתגברה כשהכרנו את אמיר, המלצר שלנו, שנראה כאילו הוא ונועם מהישרדות הינם תאומים שהופרדו בלידתם. מאחר שבשלב הזה כבר היינו אחרי קוקטייל בליני (נקטר אפרסקים, רום שמפניה ויין אדום - מוגש כצ'ופר לכל סועד) ואחרי כוס יין הבית - זינפנדל פרימיטיבו, מוגש בכוסות זכוכית רגילות ממש כמו בטוסקנה (26 ₪ לכוס ו-84 לבקבוק) - כבר יצרנו ברית בלתי כתובה בין תואם נועם לבינינו, או במילים אחרות: ל' רצתה לארוז אותו בטייק אווי ולצעוד הביתה. אבל לא לפני שנאכל. בכל זאת, יש סדר בבית הזה.

את חגיגות כמעט-פתיחת-הסתיו פתחנו במנה ראשונה של פלטת אנטיפסטי (54 ₪) שמכילה 5-6 סוגי אנטיפסטי שונים מהתפריט, לפי בחירת השף. בחירת השף במקרה שלנו הייתה כרובית מעולה בחרדל, בטטה אפויה שלא הרטיטה אותי עקב היותי לא-אישה-של- בטטות, חצילים נפלאים בדבש, סלט שעועית חומה קר ומרענן, פסטו עגבניות ופלפל, והאנטי המצטיין היה כרישה בתפוזים. את כל אלו ליוותה פוקצ'ת הבית שהוגשה לצד שמן זית ובלסמי ונעלמה בקרבנו כלעומת שבאה.

תואם-נועם נראה קצת המום מהחיסול הממוקד שביצענו באנטיפסטי והלחם, כשהביא לנו את המנה הראשונה הנוספת שהזמנו: ריזוטו אנטרקוט (44 ₪). מדובר במנה מענגת ובאופן מפתיע גם מתקתקה. השילוב של נתחי האנטרקוט הנימוחים אשר פוגשים את הריזוטו ואת השמנת היה חגיגה בפני עצמה, וכל התקרובת הזאת נעלמה גם היא באחת תוך אנחות הנאה לא מבוטלות.

לפני העיקריות דגמנו את הלימונצ'לו שמכינים כאן במקום (12 ₪) שהיה משכר מאין כמוהו, בדיוק מה שהיה דרוש כדי למסטל את ל' עד אין קץ ולגרום לי לעצור אותה בגופי שלא תתנפל על תואם-נועם, שמלבד יופיו היה גם חמוד בצורות בלתי אפשריות. בר רפאלי, תאכלי את הלב, גם לנו יש נועם משלנו.

בעיקריות טעמנו ניוקי תפוחי אדמה ברוטב שמנת וכמהין (64 ₪), שהיו מעולים אם כי מלוחים למדי (השף מאוהב גם הוא, בתואם-נועם?), לאחר מכן טעמנו פילה של מוסר ים (98 ₪) שהוגש ברוטב חמאת שום, אנשובי ויין לבן  שהיה בשרני ומרגש, ולווה בתפוחי אדמה בשמן זית ורוזמרין.
דגים זה נחמד, אך חלילה לנו מלקפח את אלוהי הB-12-, לכן עברנו ל-250 גרם של מדליוני פילה בקר (108 ₪) שהגיעו במידת עשייה M (אני חושדת שהם היו יותר בכיוון של מדיום-רייר) והיו מהממים בטעמם ובמראם. הסלט שהוגש לצד המדליונים נותר יתום, ולא בגלל שלא היה טעים, אלא בגלל שסירבנו לבזבז טיפת מקום בקיבתנו על משהו ירוק ומרזה.

למרבה הפליאה - בעיקר זו שניכרה על פניו של תואם-נועם - הצלחנו לדגום עוד מנה עיקרית אחת של פפרדלה א-לה קצ'יטורה (72 ₪) שהינה פסטת פפרדלה רחבה עם רוטב ציידים, אוסובוקו, פטריות פורטבלו ונתחי פילה בקר. הפסטה הייתה עשויה בצורה מושלמת, אל-דנטה כמו בספרים באיטלקית, והרוטב היה עשיר בטעמים. בשלב הזה כבר התקשינו לנשום, ונאלצנו להשיק עוד כוסית של יין הבית, ולהמתין בסבלנות לקינוחים.

למרות שמבחינת ל' הקינוח האולטימטיבי היה דייט לוהט עם המלצר המסוקס, היא נאלצה להתנחם בקינוחים של בליני. ראשון היה הנונה (34 ₪), הלא הוא מוס שוקולד אוורירי במילוי קרם פטיסייר ומקרון שקדים (למיטב ידיעתי נונה באיטלקית משמעו "סבתא", אך כל קשר בין סבתות לקינוח הזה הינו יותר ממקרי). קרם הפטיסייר היה איכותי למדי, אך הקינוח כולו היה בסימן שוקולד, מוצר קשה לעיכול לאחר כמות כזאת של אוכל.
בשל כך, נאלצנו להתנפל על עוגת הגבינה (34 ₪) שהייתה מלאה בשמנת ומסקרפונה, ולבסוף הגיע מחמד נפשי, הטירמיסו (34 ₪) שהיה רטוב בדיוק במידה הנכונה, והבישקוטים שטבלו באספרסו היוו סיום מופלא לחגיגות כמעט-תחילת-הסתיו.

בעודי מביטה בל' נפרדת בערגה, לא יכולתי שלא לחשוב שעם כאלה חגיגות, אולי אפילו החורף שמתרגש עלינו לא יהיה כל כך נורא.

* הכותבת הייתה אורחת המקום. 

רוצים גם אתם לאכול בבליני? לחצו כאן וקבלו קופון שווה במיוחד.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי