דלאל הבית

אחרי 4 שנות טאפאס ופינצ'וס, קרם קטלן ופטאטאס בראווס, חזר אבי מברצלונה לישראל. קבענו להיפגש בנווה צדק על סמטאותיה, שזה הכי-רובע-גותי (למיטב זכרוני) שיש לנו להציע לתושב החוזר מברסה, ולאכול ב'דלאל', שבמסגרת התפריט העסקי שלה, שבנה השף גולן גורפינקל, אפשר לדגום כמה מהמנות הקלאסיות של המטבח הישראלי החדש-ישן. שניצל? כבדי עוף? חריימה? סלט ירוק? כנאפה מתוקה? יש כאן מהכל להשביע את געגועיו של התושב החוזר, חשבתי לעצמי.

בחרנו לשבת באזור הממוזג שבפנים המסעדה, בין ספות העור המעוגלות תחת קורות העץ והנברשות המפוארות, על פני החצר הפנימית הירוקה. בימים אלה אני עדיין מעדיף את ציוץ המזגן על פני ציוץ הציפורים.
נועה המלצרית החיננית, תל אביבית מבטן ומלידה (כמה כאלה אתם כבר מכירים?) הגישה לנו סלסלת לחמים מקונדיטורית דלאל הסמוכה, מלווים בחמאה צהובה, וחילצה מאיתנו הזמנה.

כנראה שגעגועיו של אבי למטבח הישראלי לא היו עזים כמו שחשבתי כי מצאנו את עצמנו מעל צלחת קרפצ'יו בקר עם צנוניות, בצל ירוק, שפע של פרמזן וסלסה של עגבניות, לצד מנת סביצ'ה ("היום זה פלמידה", כך נועה) עם יוגורט, רוטב טריאקי, תרד טורקי, סומק וגרגרי כוסברה. וטוב שכך.

איזה כיף זה אוכל נא, הסכמנו בינינו, תוך שאנחנו מלקקים את הצלחות. יש משהו בטעמים העדינים והנייטרליים האלה, ללא הגסות של הטיגון, צלייה, צריבה וכו', שמטריף לי את בלוטות הטעם ועושה לי שמח בפה ובנשמה.
אבי, שלמד לבשל בירה בניכר, לגם בהנאה רבה בירת בוטיק מקומית ואדמונית בשם 'מלכה' (28 ₪) המתוארת כבירה בעבודת יד. אני התנחמתי בכוס של סוביניון בלאן מבורדו (18 ₪).

שתיים משלוש הנשים הבשלות שבשולחן הסמוך יצאו אל הפאטיו לתבל את החך בניקוטין לקראת המשך הארוחה והנערה הצעירה שבשולחן המרוחק טמנה נשיקה בצווארו של אהובה. תמיד חשבתי שארוחה רומנטית יפה לכל שעה. צלילי הג'אז שריחפו מעלינו היוו פסקול הולם.

המשכנו עם מנה טעימה של פפרדלה עם ארטישוק, פסטו ומוצרלה בפאלו (עסקית של 69 ₪). אלו הן רצועות פסטה ארוכות ורחבות שאספו אליהן באהבה את הרוטב העדין. איך לפעמים מנת פסטה מוצלחת היא כל מה שצריך הבנאדם, אבל זה בטח לא מזיק אם מגיעה לצדה גם איזו מנת פילה מוסר ברוטב יין לבן ושמנת (עסקית של 110 ₪) מלווה באושפלאו - אורז עם גזר ונדמה לי ששזיפים מיובשים. יופי של מנה עם יופי של תוספת אבל לא בטוח אם במשפחה בוכרית ה"אושפלאו" הזה לא היה משמש כעילה לגירושין ("איפה הכבש, אישה?!").

המוסיקה לבשה מילים בקולם של ניל יאנג, טום וויטס ואליוט סמית', בעוד מגבונים וקיסמים, ספלים ותחתיות מבשרים על בוא המנות האחרונות. סיימנו את הארוחה בדיל הקינוחים של דלאל: שתייה חמה וקינוח ב-35 ₪. כנאפה מצוינת, לא מתוקה מדי, הוגשה עם גלידה מופלאה (סליחה על המילה המשומשת) של יוגורט, משמשים מיובשים, פיסטוק ומי ורדים. לבטח אחת הגלידות הטובות שאכלתי.

טארט נורמנדי היה מאפה חמים של פירות סוף הקיץ עם גלידת וניל ושמן זית. אנחנו לא חשנו בנוכחותו בגלידה ועד לרגע זה אנחנו לא יודעים אם נועה התלוצצה בקשר לשמן הזית. חתמנו ארוחה מצוינת באספרסו ארוך ובכפול ויצאנו לשוטט בסמטאות.

* הכותב היה אורח המקום.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי