הברברים באים ל-NG

אוקטובר, חודש היומולדת שלי כבר בפתח, ומה שמחתי לגלות שגם מסעדת הבשר האהובה עליי, NG, בחרה לחגוג את יומולדת 6 שלה עם סדרת ארוחות לא שגרתיות ולא מנומסות בעליל תחת הכותרת 'מחכים לברברים' - ארוחה בנוסח משתה אבירים בו מסבים כולם יחד לשולחן משותף, תוקפים כמויות אדירות של בשר שמוגש בנתחים עצומים ושוטפים את הכל עם תועפות בירה ויין. בלי סכו"ם, בלי צלחות. בידיים.
כבת לוויה נאמנה לא היה לי ספק שאבחר בק', חברתי הטובה וברברית ידועה לשימצה (נו, מאלה שאוכלים בעוף את הכל, כולל פיצוח העצמות ומציצתן... קרניבורית הארד קור).

התייצבנו בפתח המסעדה ערב לאחר יום הכיפורים. אין מועד נהדר מזה, אחרי צום מייסר והיטהרות רוחנית, לשטוף עצמנו במיצי בשר, שומן ושפע של חזרזירונים.
את פנינו קיבל שולחן גדול ואנחנו מיהרנו לתפוס את מקומנו, לא לפני שנשלחנו לשטוף ידיים. על השולחן מפות נייר, כוסות ותו לא. על הכסא מונח סינור ניילון חד פעמי. ק' ואני מחליפות חיוכים, אני לובשת, היא מסרבת.

אט אט זורמים כל שותפינו לארוחה ותופסים את מקומם. הארוחות מוגבלות ל-20 ברברים שטרחו להזמין מקום מראש, ולמרות שחששנו שנהיה הנשים היחידות בשולחן, אנחנו נושמות לרווחה למראה עוד זוג ברבריות בקצה הצפוני של השולחן. הרוב, מה לעשות, גברים.

מתחילים. בתחילה מגיעים לשולחן ככרות לחם עצומות, חסות ענק וקערות מלאות ברוטב לסלט. כולם מחייכים בנימוס, בוצעים מהלחם ומנשנשים מהחסה, אבל הבלאגן האמיתי מתחיל כשמגיע נתח עצום של זנב שור בערמונים. הגברים נוהמים, קורעים בידיים נתחים, וק' ואני מבינות שנימוס הוא לא שם המשחק פה, ושאם לא נחטוף, לא נטרוף. לבסוף אנחנו מוצאות את עצמנו מנקרות כה וכה במה שנותר, ומחליטות שבנתח הבא נפגין נחישות יתרה.

אבל בינתיים, קצת אלכוהול. על השולחן קנקני קרמיקה יפיפיים וכוסות תואמות, ובהן יין אדום ובירה. הבירה היא 'בירה גולם' של מבשלת הבוטיק 'דנסינג קאמל' והיא מיוצרת במיוחד עבור NG לכבוד יום הולדתה. זו בירה שעוברת תהליך הקפאה (תהליך ששאול מתעשיית היין, אם אינני טועה), מה שמקפיץ את אחוזי האלכוהול שלה ל-10.5% ומדגיש את טעמיה הפירותיים - בירה נהדרת שליוותה אותנו נאמנה (אולי קצת מדי) במהלך הערב.

אל השולחן מגיע ברווז שלם, מפיץ ניחוחות צלייה, עורו שחום והוא מוקף במקהלת ירקות שורש. הפעם מסתייעת החבורה בקופיץ רציני והברווז נקצץ כהלכה. אני שולחת את ק' לצוד לנו חתיכה והיא גוהרת קדימה ונותנת פייט רציני מול בחורון שלא יודע עם מי הוא מסתבך. עד מהרה היא מטילה על השולחן נתח נאה ואנחנו מתענגות על הבשר העסיסי, על העור הפריך וטובלות פיסות לחם במגש המרכזי, בשומן שנקווה שם... אוי אלוהים... הקונספט מתחיל להתבהר לנו.

ככוכבי משנה, מוגשות לשולחן דלעות עצומות, חצויות לשתיים, ובתוכן שפע ירקות צלויים: בטטות, בצלים, שומים שלמים, גזרים, כרישות ושומר, בעוד בצלחות נפרדות אנחנו חולקים כבוד גם לצנוניות קטנות צלויות ברוטב מתקתק (מעדן היסטרי ומפתיע!), ומתעלמות באלגנטיות מקלחי תירס... נו, לא להגזים, יש עוד עדר בדרך.

עניין האכילה בידיים לא גורם לנו מבוכה כלל וכלל, נהפוך הוא. אין דרך נכונה יותר לאכול בשר, בתכל'ס. מה שכן, אנחנו מברכות על כך שעל מלאכת הביתור מופקדים הגברים.
ק' נכנעת בשלב זה ועוטה את הסינר. לא יציאה אופנתית, אבל למי שבגדיו יקרים לליבו, מומלץ בחום.

אנחנו בדיוק משיקות כוסות לחיים כשלשולחן מובל אורח הכבוד, מסמר הערב - חזרזיר צלוי בשלמותו, על אוזניו המפוחמות. אני מודה שלמרות שאוזני חזיר קצוצות היא מנה שאני מחבבת במיוחד, נתקפתי עצבות מסוימת ובעוד הפעוט נקצץ בגרזנים שהובאו מהמטבח (לצלילי Mother's little helper של הסטונ'ס, כמו הסצינה מאפוקליפסה עכשיו), אני מסיבה את ראשי וכך גם ק'.

צביעות לשמה, יש להודות, שכן באדיבות ג'נטלמן יקר אחד, אנחנו זוכות לנתח רציני של בשר ומתמוגגות ממנו. הצלייה בנתחים שלמים שומרת על עסיסיות הבשר ועושה עימו חסד. חזירים, כידוע, נוטים להתייבש, אך לא הפעוט הזה. הוא שומר על ורדרדות ועסיסיות ועורו הצלוי פציח ושמן... אוי אלוהים... האפרסקים השלמים שניצלו לצידו תורמים את שלהם לעושר הטעמים. פשוט מענג. על האוזניים ויתרנו, מישהו בטח נהנה מהם בלי רגשות אשם.

האווירה בשלב זה הייתה מרוממת במיוחד. הגברים בשולחן התחברו לזכרונות קמאיים של ציד וישיבה משותפת לצד זכרים תאבי דם כמותם, וק' ואני חיסלנו קנקן אחד של בירה ומתקדמות בנחישות לעבר השני...

עוד עלו ובאו לשולחננו שוק טלה בעשבי תיבול שהתהדר אף הוא בטעמים עזים וטיפול מדויק, ולקינוח - פילה פרא, נתח ענקמוני של פילה בקר על עצמותיו. נכון, פילה, אבל ראבק, אם לאכול פילה אז ככה. מעדן נימוח שנעשה כהלכה.

האצבעות נשלחות לחיטוט אחרון, שולות פיסות בשר מעולה ואנחנו מחליטות לפרוש בשיא. אין אפשרות לדעת כמה בשר אכלנו, אבל נראה לי שמדובר בכמות נכבדה. שלא לדבר על האלכוהול שהולם בדם.
בחיוך רחב ובטן מלאה אנחנו מותירות את הברברים מאחורנו בדיוק כשלשולחן מוגשות סוכריות דלעת. אנחנו הולכות לקנח בגלידה נווה צדקית. ברבריות אמנם, אבל נשים.

ארוחת הברברים תוגש, כאמור, בכל יום ראשון במהלך אוקטובר ומחירה 270 ש"ח לסועד. לא מומלץ לבעלי לב חלש ולנשים בהריון, אבל אם יש לכם יומולדת - זה נשמע לי כמו אחלה מתנה.

* הכותבת הייתה אורחת המקום.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי