זן ואמנות הכנת הנקניקיה

קוראים לי עמי נבו, אני בן 41, עורך וידיאו וכותב. יום אחד אוציא את הספר הראשון, עד אז אני אוכל את ימיי לקראתו. גדלתי בבית של דיפלומטים שחינכו את החיך שלי בארבע שפות. יש לי ילדה , אין לי אישה ויש בי רעב גדול

אמא שלי מדרגת  נקניקיות. אחת לכמה זמן היא מתקשרת ומחלקת ציונים נקניקיות שאכלה בברלין, פאריז או ציריך. נקניקיות בודין צרפתיות המותקנות מדם ושומן של חזיר, נשפטות אצלה באותה הקטגוריה עם נקניקיית הרחוב, ברטוורסט מבשר חזיר, לפעמים גם עגל, שעברה טיגון והמעיים מתפקעים למגע השיניים, משחררים קנאק מגרה בטירוף. כל עוד זה בתוך מעיים וארוך זו נקניקייה שמשתתפת בתחרות של גב' נבו.

את תל אביב היא כמעט לא סופרת. העיר שבתחילת המאה שעברה הייתה מלאה דוכני נקניקיות של יקים, מסרה עצמה בידיה של מיס לוסי ואחיותיה הנחותות ונקניקייה הפכה לחשודה מיידית בכל הנוגע להסתרה של שאריות בשר, נוצות וכימיקלים. דרעק כזה אימא לא אוכלת. גם לא מכניסה אלינו הביתה.

הפעם היחידה ששמעתי את אימא נאנחת מנקניקייה ציונית הייתה כשלקחתי אותה ליפו לאכול שוקרוט ביועזר. יש שתי נקניקיות שמתקינים שם לכבודו של הכרוב, והמעושנת שביניהם אכן ראויה לכל הגניחות.
פעם שלחתי אותה לסדנה שמעביר אלן טלמור, נקניקן בוטיק. שנים שהוא מכין נקניקיות איכות למסעדות. אימא חזרה אמרה שהוא מקסים, שנקניקייה מתארכת בין האצבעות זה חזק אבל את הטעמים היא לא אהבה. התיבול, עובי הטחינה, התוספות. כל כך הרבה בחירות נעשות בדרך להתהוות נקניקייה. על אלו שטלמור עושה היא לא השתגעה.

קבענו ללכת ביחד לביר גארדן שדניאל זך מקיים על מדרכות נחלת בנימין, אבל אתמול בערב, הלכנו יחד ל'פרנק', מקום קטן שנפתח לא מזמן על רחוב בן יהודה וקיבל את השם שלו מהפרנקפורטר. 
יש מעט שולחנות ובר שרץ לאורך הקיר, ככה שמצטופפים עם זרים, קושרים שיחות ושומעים סיפורים על איך המקום הזה התחיל. זאב טנא - משורר, זמר, וטכנולוג המזון שאחראי על הפיתוח של מאמא עוף - יצא עם השותף שלו רוני, לחפש בעולם את הנקניקייה המושלמת וכשהגיעו אליה קנו את הידע ופתחו את פרנק. יש נקניקיית עגל, נקניקיית עוף, נקניקייה מעושנת, ברטוורסט בשני גדלים ומלא אופציות בכל הנוגע לחרדל: עם דבש, עם עשבי תבלין, עם צ'ילי או עם גרגירים. גם הקטשופ מציע כמה אפשרויות בתיבול, המיונז הוא של היינץ ויש כרוב כבוש מבושל עם זרעי קימל. אמא אומרת שאפשר להתחיל לאכול.
 
הנקניקיות מוגשות בלחמניה מוצלחת או במגשית קרטון כשהן חתוכות לביסים קטנים שנצלים על הפלנצ'ה. כל ביס מקבל את החריכה שלו ויש בזה כיף. ניסינו את כולן, חוץ מזו של העוף ויש לי כמה דברים להגיד לכם. אם אתם לוקחים את הנקניקייה שלכם בלחמניה היזהרו עם הרטבים והכרוב. איכשהו בתוך צפיפות הלחמנייה, עזות הטעמים של הלהקה המלווה ישתלט על הטעם של הנקניקייה. בכל מקרה ובמחירים של פרנק נסו את שתי הצורות. זה סוג אחר לגמרי של תענוג. אני אהבתי את הברטוורסט השמנה, XL קוראים לה כאן, ואת זו המעושנת. אמא הכי התחברה לעגל. לגבי הכרוב, היא אומרת, דרושה עדיין עבודה.

כשחיכינו למונית שתעצור, אמא אמרה שעניינים מתחילים להשתפר. בעניין הנקניקיות ובעניין מזג האוויר. ולרגע חשבתי שהיא שמחה אבל אז זה בא. חצופים, היא רטנה, מה פתאום הם חושבים שהגיעו לנקניקייה הכי טובה. שנים אני מחפשת. אלף פעמים מצאתי ותמיד הגיעה אחת יותר טובה. חבל שעצרו ככה מהר. מקווה שימשיכו הלאה, שיירצו כל הזמן אחת שהיא קצת יותר.

נקניקייה רגילה עולה 19 ₪ וברטוורסט XL תעלה 25 ₪. מהחבית יש בירה גולדסטאר: שליש ב-13.5 וחצי ב-17 ₪. עד סוף ספטמבר ולרגל הפתיחה יש מבצע: נקניקייה ובירה ב-25-30 ₪.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי