אלפרדו זה לא רק רוטב

אם תשאלו כל אדם נייטרלי מהרחוב אם פתח תקווה היא עיר יפה, הוא לבטח יעווה את פרצופו באי שביעות רצון ויגיד: "פתח תקווה היא סוג של חור, לא?". כמו שכל שעון מקולקל מדייק לפחות פעמיים ביום, כך גם בכל עיר, פשוטה ככל שתהיה (ויסלחו לי תושבי העיר הנאמנים), מצויות לפחות שתי פינות חמד אמיתיות. וזה עוד מבלי שהזכרנו את הפיתוח המואץ שעברה העיר בשנים האחרונות. לא, פיסקה זאת לא נועדה לקדם את פניה של העיר, אלא להסביר את הימצאותו של מתחם יפהפה בצמוד לאזור התעשייה המכוער למדי של פתח תקווה.

המתחם המדובר הוא פארק אזורים, אואזיס של בניינים מטופחים ומשורטטים, אשר ביניהם משובצים מפלים, בריכות ומסעדות, ההופכים את האווירה לרומנטית ופסטורלית למדי. בלילה, כשמי האגם הקטן נוצצים ואורות קטנים על האספלט מאירים את דרכיהם של המבקרים, ליבי הציני נצבט קצת מהתרגשות. בתוך כל היופי הזה מצויות, אחד לצד השנייה, שלושת המסעדות האלגנטיות: 'אלפרדו', 'טריאקי' ו'סלסה' (מישהו אמר מוטיב הרוטב?). לאלפרדו האיטלקית (נשאיר לכם לנחש איזה מטבח מציעות שאר המסעדות) יש אפילו יתרון גובה מסוים ומחלונות המסעדה ניתן להשקיף בהנאה עם הפארק.

זה לא היתרון היחיד של אלפרדו, שכן מדובר במסעדה איטלקית פר אקסלנס ואני חובבת מושבעת של המטבח האיטלקי. אבל לפני שניגש למטבח, רצוי שנבחן את הסלון. פנים המסעדה באלפרדו אינו מבייש את הסביבה החיצונית. המסעדה הגדולה והמוארת מעוטרת באהילי תיקרה מוזהבים, סידורי פרחים בסגנון ויקטוריאני, זכוכיות גדולות שקופות החוצצות את חלל המסעדה הרחב והרבה תשומת לב לפרטים.

לאחר בחינת הסלון, הגיע תורו של המטבח. במלאכת הטעימות החשובה סייע לנו מנהל המסעדה, דוד פונגי (שוב מוטיב הרוטב), שהמליץ על מנות מככבות מתוך התפריט החלבי והדגי המגוון. על מרק הסופה אה לה פונגי (מרק פטריות בשמנת) נאלצנו לוותר מפאת חשש כי יתפוס מקום רב מיד והרי המלאכה מרובה. גם על הפוקצ'ה המומלצת פסחנו מאותה הסיבה בדיוק. עם זאת, נעתרנו לשאר המלצותיו של המנהל, כי מנהל הנושא בשמו את שמו של הרוטב מוכר לא יכול לטעות. פונגי אכן לא טעה. 

מנות הפתיחה המופלאות והגדולות הקשו עלינו לשמור מקום למנות העיקריות בקיבתנו העדינה, אך אלו הן, כמו שאומרים, צרות של עשירים. מנת הפטריות בטמפורה (31 ₪) - פטריות שמפיניון בבצק טמפורה, ברוטב טריאקי, מוגשות על מצע שלל חסות ברוטב וינגרט - הייתה מצוינת, אך מי שאינו מעכל היטב מטוגן, מומלץ כי יוותר. מנת הארנצ'יני (33 ₪) - כדורי ריזוטו פריכים במילוי עשבי תיבול טריים וגבינת מוצרלה על מצע רוטב עגבניות ופסטו, הייתה אף יותר מוצלחת מקודמתה, אולי משום שהיא מעט קלילה יותר. סלט קליפורני (49 ₪) שהכיל שיפודי גבינת חלומי מטוגנים בציפוי פריך על מצע שלל חסות ברוטב וינגרט, עגבניות שרי, בטטות, חצילים ואגוזי קליפורניה קלויים, אומנם תיפקד אצלנו כמנה ראשונה, אך הוא מפואר וגדול מספיק בכדי להיות עיקרית מוצלחת.

בעיקריות המשכנו לדבוק בהמלצותיו של פונגי כי סוס מנצח לא מחליפים. מנת הרביולי צאן (49 ₪) - רביולי במילוי גבינת עזים ברוטב שמנת פסטו, בתוספת ממרח עגבניות מיובשות וזיתי קלמטה ומנת הטוסט קפרזה (43 ₪), טוסט מוגש על מצע ג'בטה פתוחה, בתוספת פסטו, פרוסות עגבניה, מוצרלה איטלקית ומוקרם בתנור לבנים היו שתיהן בדיוק מה שהרופא רקח עבור שתי עלמות צעירות, רעבות (טוב, רעבות כבר לא היינו) וחובבות של אוכל איטלקי איכותי. בלטה במיוחד מנת הרביולי, אשר מרכיביה החמיאו אחד לשני בשלמות.

משנסתיימו העיקריות הבטתי אל חברתי יעלי, לראות האם אני מזהה בעיניה את אותו ניצוץ שובב המרמז כי אין בכוונתה לוותר על מנות אחרונות. עיניה של יעלי תמיד נוצצות, אך לי זה הספיק בכדי לבקש מהמלצר האדיב תצוגה מקיפה ומפתה של כל המתוקים המצויים באמתחתו. לאחר משא ומתן מפרך בין המלאך הטוב (עזבי אותך משני קינוחים, מה את צריכה את זה?) לבין המלאך הרע (לכי על זה! מתוק עכשיו!) הכרעתי לטובתו של הרע ועל שולחננו הונחו שתי חתיכות מהממות ממבחר עוגות הבית (31 ₪): עוגת גבינה אפויה עם ציפוי קרמל ועוגת מוס שוקולד חלבה. שתיהן מוצלחות ביותר, אך עוגת הגבינה הייתה עילאית במיוחד.

הערב נגמר, אני ויעלי צעדנו במורד הטרסות ולכיוון החניה כשנזכרנו שאין צורך לשלוף ארנקים - החנייה בחינם לאורחי המסעדה. נכון, זו לא סיבה לבחור מסעדה כזו או אחרת, אבל כשהמסעדה נהדרת כמו מסעדת אלפרדו, זה בהחלט נותן את הפינוק האחרון כדי להכריע את הערב כהצלחה מסחררת.

* הכותבת הייתה אורחת המקום. 

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי