אתנחתא של צהרי שישי

ערב שישי השרה על שנינו שלווה יוצאת דופן. אולי הייתה זו העובדה שלא עבדנו באותו היום, ואולי בכל זאת, על אף האתיאיזם החד משמעי, הסתננה אלינו השבת הביתה. מצב רוח נדיר שכזה לא כדאי לבזבז על סתם עוד ערב טלוויזיה, הסקנו, וכדי להמשיך את הקו הנינוח, עלינו על האופניים ורכבנו בטור עורפי קצר לקפה 'אתנחתא' שבדיזנגוף.

אתנחתא קיים כבר שנתיים, ומרגע פתיחתו הצליח לכבוש לעצמו מקום של כבוד בסצנת בתי הקפה התל אביבית. האווירה המרגיעה והאוכל המוצלח הפכו אותו לפופולרי והומה, עד כדי כך שבשעות מסוימות קשה למצוא כאן כסא פנוי.
כדי לא להישאר בחוץ, כיוונו את ביקורנו לשעה הכי שקטה ביום. אחרי שעשרות התל אביבים המאחרים לקום סיימו כבר לאכול פה ארוחת בוקר, ובלייני הלילה טרם התחילו בזרימה האיטית, ההולכת וגואה לקראת הלילה, בתום ארוחות השבת המשפחתיות.

הבחור שלי ביקש לף בראון (24 ₪). אני כבר התייאשתי מלהזמין לף בארץ, כי אף פעם לא מקבלים אותה בכוס לף המגניבה, עם הרגל העבה והסקס אפיל הבלגי. כאן, למרבה הפלא, יש כוסות כמו שצריך. שמחתי מאוד על התגלית הזאת, הבחור שמח הרבה פחות, שכן, נאמנה לטענתי כי הבירה הרבה יותר טעימה בכוס הולמת, חיסלתי לו את כולה והכרחתי אותו להזמין עוד אחת. ביקשנו גם לימונענע גרוסה, שיכולה להגיע בשני גדלים (12 או 17 ₪), והייתה צוננת ומרעננת כראוי.

פוקצ'ה אנטיפסטי (38 ₪), וחציל אפוי ביוגורט (39 ₪), ליוו את המשקאות. הפוקצ'ה הייתה גדולה למדי. בצק דק ופציח שהזכיר פיצה טובה, ועליו פרוסות חציל דקות, זוקיני, פלפל אדום ובצל. החציל האפוי שכב בקערת יוגורט, שתובל בכמויות של שמיר. העשב הזה מזכיר לי את סבתא שלי ז"ל, ויש לציין שביני לבין סבתא שררה אהבה גדולה. אבל פרט אחד זעיר העיב על ההרמוניה ביני לבינה: סבתא שמה שמיר בכל דבר, ושמיר זה נחמד, אבל משתלט. גם כאן היה הירק התמים למראה שתלטן בטעמו, והקשה עלינו ליהנות כמו שצריך מהחציל החביב.

כיף לשבת באתנחתא. כורסאות הקש נוחות באופן יוצא דופן, המלצריות חביבות, והאווירה שכונתית ונעימה. חובבי ארוחות בוקר מגיעים לכאן גם בערב, זיהינו בשולחנות הסמוכים, כדי ליהנות משקשוקה לוהטת או מארוחת בוקר מלאה המוגשת כאן בכל שעות הפעילות. באמת, בעיר של חיות-לילה כמו תל אביב, הגשת חביתה וסלט בעשר בלילה זה אך מתבקש, ושאפּו לקברניטי אתנחתא שהשכילו להבין זאת.

למרות ההתפעלות מהאופציה, ויתרנו הפעם על ארוחת בוקר, ובחרנו להמשיך עם מנה של גלילי חציל עם גבינת עיזים. (44 ₪). גם המנה הזאת הגיעה בתוך בריכה עמוקה של רוטב, הפעם רוטב עגבניות שתוגבר בפסטו ובפרמזן. כל הקונסטרוקציה נחה בתוך מחבת לוהט, שהונח על מגש עץ ולווה באזהרה שלא כדאי לגעת בידיים חשופות. צייתנו. דגמנו גם את סלט בריאות הנפש (42 ₪), שכלל, מלבד החסות המתבקשות וכפיסי ירקות שורש חביבים, גם פרוסות שזיף, אגוזי מלך, וגבינת רוקפור עזת טעם שהוגשה, לבקשתנו, בקערית נפרדת.

נדיבים באתנחתא. המנות גדולות וראויות, הסלטים מלווים בלחם פציח וטוב, והסנדוויצ'ים מגיעים עם סלט קטן בצד. כמו שהיה פעם, לפני שהבינו ברוב בתי הקפה שאם לא יגישו לנו לחם לצד הסלט, כנראה שנסכים לשלם עליו בנפרד.
ממגוון המנות הבשריות בחרנו בפרגית צלויה על הגריל (54 ₪). הגיעו שני נתחים עסיסיים, מונחים על ערימת צ'ילי פוטטוס גדולה כתוספת, ולצידם קערית סלט ושני רטבים. 

בעזרת המלצרית הנחמדה התלבטנו במה לחתום את הערב. האם נתענג על פאי תפוחים אמריקאי, או אולי על קוביית רוזמרי מקורית? בסוף הלכנו על פאי שוקולד (32 ₪), שהיה נוזלי וטעים, ולצד הפוך קטן (12 ₪) ואספרסו (7 ₪), הרגשנו בשלים לרכוב חזרה הביתה.

* הכותבת הייתה אורחת המקום. 

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי