לא רק קפה בפול קפה

לפני כמה שבועות ביקר אותי חבר יקר בביתי אי שם בקצה הציפורן של אצבע הגליל. בילינו שלושה ימים נפלאים בירוק ירוק הזה וכשהגיע זמנו לחזור למרכז הארץ, היה לו קשה: "בוא נשב לאיזו בירה אחרונה, איפשהו על הדרך דרומה. תהיה בן אדם, תן לי עוד כמה דקות מהגליל גליל הזה לפני שאני חוזר". "אין בעיה", השבתי ולקחתי אותו לצומת הגומא. הוא סירב לשבת שם. מסתבר שהוא לא חושב שזה ראוי לשבת לשתות בירה ליד תחנת דלק. לקח לי הרבה זמן לשכנע אותו שככה זה בפריפריות - ישנה תחנת דלק ומסביבה בתי עסק מוצלחים יותר ומוצלחים פחות, אבל זה דבר מקובל להפליא. ועל מקום כזה בדיוק, צמוד תחנת דלק, אני הולך לספר לכם.

הוא ממוקם ליד תחנת דלק אלון במתחם גן הצפון שסמוך לקיבוץ הגושרים בגליל העליון והוא נושק לפאב, מסעדה, חומוס, פלאפל וכמובן, איך אפשר בלי? מקדונלד'ס. קוראים לו 'פול קפה' וביום קיצי במיוחד התייצבתי שם עם בת זוגתי הדקיקה לשחיתות של בוקר.
כשהעפתי מבט בתפריט לפני היציאה, ידעתי שאני הולך לעמוד בפני התלבטות קשה. מעבר לקפה, מזמין אותך התפריט לבחור בין מגוון של ארוחות בוקר, סלטים מפתים, פסטות מעניינות (כדוגמת פסטה לינגוויני שלוש פטריות ושום קונפי), פיצות משובחות, כריכים לרוב, מנות ראשונות קורצות (כבדי עוף ברוטב יין אדום וסילאן מוקפצים עם בצל ופטריות) וכמובן מגוון של מאפים וקינוחים שמיוצרים כולם ללא יוצא מן הכלל במקום.

אז היינו שם. מעט חסרי אונים מול התפריט שקיבל אותנו בזרועות פתוחות לרווחה. המקסימום שאני מסוגל לאכול בבוקר זה כוס מים, אבל מה אני לא אעשה בשבילכם?ההחלטה בסופו של דבר נפלה על ארוחת בוקר (38 ₪) לגברת. זו הגיעה חיש מהר בדמות חביתה משתי ביצים, פטריות, עשבי תיבול ובצל בליווי סלט ירקות, גבינות, ריבת עגבניות שרי (מעולה), זיתים ולחם הבית, שהתגלה כלחם שאור משובח, שלצידו נחו בדלי הפח המיניאטורי האדום לחמנית צימוקים ולחמנייה כפרית מקמח לבן וזרעי כוסברה. לשתייה בחרה יקירתי בכוס מיץ תפוזים ובאספרסו קצר.

האדון הזמין את נייר הלקמוס של כל בית קפה/ מסעדה/ פאב בימינו - הלא הוא החציל הקלוי (29 ₪) שנח על שלוש לבנים נדיבות של פטה מעודנת ועליו ניצוקה סלסת פלפלים נעימה לעין ולחך. על כל היפה יפה הזה (החציל לא רוטש, אלא הונח בשלמותו מינוס קליפה, כך שעדיין ניתן היה לראות את קווי המתאר המושלמים של הירק הפופולרי הזה) זוגזג לו רוטב בלסמי מצומצם. סלט עלי הבייבי הרעננים ותלתלי הפרמזן השלימו את המנה והסבירו לי טוב מאוד פעם נוספת איך זה שעוד לא התייאשו ממנה ולמה כנראה גם לא הולכים להתייאש ממנה עוד הרבה זמן. כן, החציל פה כדי להישאר.

מאחר ועם כל הכבוד להתנזרות שלי מארוחות בזמנים בהם השמש קופחת, עדיין באתי לכתוב על האוכל במקום, אז הזמנתי את עצמי גם לפיצה פפרוני (42 ₪) שמלבד רוטב עגבניות איטלקי ומוצרלה הכילה גם פרוסות עבות ויפות של סלמי ורצועות של פלפל אדום קלוי. מה אני אגיד לכם? אחלה פיצה. בצק דק, אבל לא עד לרמת הקריספיות המצתית, גבינה בכמות מכובדת פלוס פלוס וסלמי נפלא שלפעמים אני לא מבין איך אפשר לאכול פיצה בלעדיו (אה נכון, יש גם פפרוני בעולם...).

דיברנו את הבלי הבוקר שלנו והבטנו בתערוכה שהוצגה על קירות המסעדה. מדי חודש מוזמן אמן אחר מהצפון להציג את התוצרת הפלסטית שלו על קירות המסעדה. כן, גם לנו יש אמנים. יוזמה מבורכת.

אחרי קרב מתיש שסיימנו בקושי רב אך עם ידנו על העליונה לא השארנו דבר על השולחן זולת מספר עלים וקוביות זעירות של גבינה בולגרית. אפילו החלק החיצוני של הפיצה נעלם כלא היה בקרבנו. חייכנו חיוך מפוחד זה לזו ושאלנו את השאלה הנצחית: "מה, נזמין קינוח"? זה היה ברור שאם נלך על קינוח נאלץ לבלות במקום עוד לפחות חצי שעה כי כבר עכשיו לקום מהכיסאות נראה לנו כמשימה לא פשוטה, אבל האווירה במקום, האוויר הצפוני והסמיכות הנפלאה לחצבני לא באמת גורמים לך לרצות לזוז משם. חוץ מזה שפול קפה ידוע בקינוחים המופלאים שלו.

אז הזמנו קינוח. אחד. הבחירה הייתה קשה כי במקום למעלה משלושים קינוחים שונים שמחיריהם נעים בין 7 ₪ (אלפחורס) ל-35 ₪ (וופל אמריקאי בתוספת שלושה כדורי גלידה ופצפוצי שוקולד). אנחנו הלכנו על מוס חלבה פיסטוק (27 ₪). שכבת עוגת ספוג שוקולד, עליה שכבת קרם שוקולד ועליה מוס חלבה כשמעל כל זה - שוב, בנדיבות ראויה לציון - שברים נאים של פיסטוקים ירקרקים.

כל זה וזוג אספרסו של חברת Lorenzo המעולה תמיד, חתמו לנו את אחת מארוחות הבוקר הדשנות ביותר שיצא לנו להפנים לאחרונה. תהינו איך  זה אפשרי להכניס לעצמך שעועית, בייקון, ביצים ונקניקיות לגוף לפני השעה שבע בערב או לאכול פנקייקים כאילו אין מחר לפני תחילת הלימודים כנהוג במקומות רבים כל כך בעולם מדי יום, אבל התהיות האלו רק גרמו לנו להבין כמה אנחנו אכלנו עכשיו וכמה שקשה לנו לבצע את פעולת הנשימה הבסיסית, אז דיברנו על דברים אחרים, כמו איך אנחנו הולכים להגיע לפונטו, למשל.

בסיכומו של עניין שבנו הביתה, לנוח קצת. הבטחתי לעצמי שבפעם הבאה שהחבר היקר מגיע לביקור אני גורר אותו לפול קפה, מושיב אותו בכיסא שפונה לתחנת הדלק וממלא אותו בפיצות, בראשונות ובקינוחים מעולים. שישתוק.

* הכותב היה אורח המקום.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי