הבשורה על פי דיאנא

לפני כ-250 שנה הכריז המשורר סמואל ג'ונסון כי לעתים נדירות חושב האדם ביתר רצינות על משהו מאשר חושב הוא על ארוחתו. ובאמת, לעיתים מזומנות, אני מוצא עצמי מתכנן בכובד ראש במה איטיב את ליבי. כאשר אני מתכנן ללכת למסעדה, ההחלטה קשה שבעתיים בשל ההיצע הרב העולה על הקיבולת (המרשימה מאוד) של קיבתי. הבחירה נעשית קלה יותר כאשר אני מבקר במסעדה אהובה, בה אני יודע כי בכל מנה אשר אבחר אקבל חוויה מענגת ומספקת.

מסעדת 'דיאנא' הנצרתית היא אחד המקומות הללו. הפעם העפלנו אליה דרך הגשר החדש והמרהיב העולה מצומת עדשים ומוביל עד ללב ההומה של נצרת. משם קצרה הדרך אל שכונת אל-מוטראן, בה שוכן הסניף החדש והמפואר של דיאנא המוכרת.

התיישבנו במרכז המסעדה מול חלון הזכוכית הצופה אל המטבח. כמיטב המסורת, תוך זמן קצר התמלא השולחן בתריסר צלוחיות חרס ובהן כל טוב של פתיחים וסלטים טריים נוצצים בשמן זית איכותי ולימון: טאבולה; גזר מבושל בצ'ילי; סלט פטרוזיליה ואגוזים; סלט חצילים טבעי; סלט טורקי פיקנטי; פלאפל ירוק ומאורך בטחינה; סלט עלי חמציץ בשומשום קלוי; כרובית בטחינה; קישואים קלויים בטחינה; קובה דקיק במלית בשר וצנובר; ונקניקיות מרגז של בשר בקר ויין אדום.
המגוון הנפלא הזה מוגש בעת הזמנת מנה עיקרית, או תמורת 60 ₪ לזוג. בחרנו להוסיף לחגיגה גם צלחת מהחומוס הטוב ביותר בארץ (20 ₪), ואני כותב זאת עם כל הכבוד (ויש הרבה כבוד) למתחרים בתחום החומוס מהצפון, מהדרום ומהמרכז. תטעמו ותבינו. באחריות.

לאחר שהשקטנו את הרעב המשתולל, פנינו לשמוע את הצעותיו של המלצר. במאמר מוסגר אציין כי כבר ידעתי בדיוק מה ארצה לאכול (מנה אחת של צלעות הטלה המפורסמות ומנה אחת של קציץ הכבש האהוב שמוגש משופד על מקל קינמון, אותן תכננתי לחלוק עם בת לווייתי). עאבד המלצר סיפר לנו כי זוהי שעתה של הבמיה וכדאי לטעום מהמנות העונתיות בה היא מככבת. ברוח הזמן ובהמלצתו, בחרנו בפילה מוסר ים ברוטב עגבניות, שום ובמיה (95 ₪) - נתח עסיסי שפולט מדג גדול וטרי והוגש עם אורז מתובל, נח תחת מעטה סלסה מעגבניות טריות ואצבעות במיה דקיקות ופריכות שניצלו קלות בגריל. הדג תובל במעט מלח ים גרוס, פלפל לבן ובזיליקום, אשר העמיקו את טעמו החזק מבלי למסכו.

כמובן שלא ויתרתי על תאוותי לצלעות הכבש המופלאות (125 ₪), אשר יודעי דבר מספרים כי טעמן משתווה לטעמו של בשר הדורבן האסור. כשומר טבע וחוק איני אוכל דורבנים, אך צלעות הטלה בדיאנא משולות בעיני למאכל אלים. הן נצלות במידה כזו האוצרת את המיצים בתוך הבשר המתקתק ומאפשרת לשומן להתרכך ולהעניק בלעיסה עושר חלקלק ומרגש.
בת לווייתי, שזו לה הפעם הראשונה שזכתה לטעום את הצלעות, הגדירה אותן בצורה מצוינת: "זה הבשר הכי טעים שאכלתי בחיים". עם המנה שתינו כוס קברנה סוביניון של יקב בן זמרה (26 ₪), יין בעל  גוף בינוני וטעם מעודן של אלון צרפתי. היין עשיר אך אינו שתלטן ולכן מתאים למאכלי כבש.

לאחר הפוגה, פנינו לתפריט הקינוחים. בחרנו בכנאפה הקלאסית (45 ₪) אותה מכינים על המקום: בתוך חמאה מזוקקת מזהיבים את שערות הקדאיף, יוצקים מעל גבינת עיזים מתוקה ואופים בתנור. לאחר האפייה, מזליפים מי ורדים ופיסטוקים גרוסים והרי לכם קינוח שכולו שלמות ובריאות. את הכנאפה זללנו בשקיקה לצד כוס אספרסו כפול חריף וסמיך (11 ₪) ותה נענע (10 ₪).

כמו בכל ביקור בדיאנא, קיבלנו חוויה מפעימה של טעמים, מהביס הראשון ועד הקינוח, בזכות הרצינות והמקצועיות בהן מתייחסים השף דוחול וצוותו אל ארוחותיהם של הסועדים.

* הכותב היה אורח המקום.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי