מיט-בר נותנת לך בראש

 "אני רוצה בשר" היא אמרה לי בטלפון.
"או קיי... משהו מסוים? המבורגר? שיפודים, סטייק.. מה?!"
"בשר, מתן... בשר!"
כך הבלונדינית, חברה מכיתה ד' (רצוף!) וככה היא נשמעת כשעובר רעב בועט לה בבטן וכנראה שגם במוח... וכמו שלא תחסום שור בדישו, לא תמנע בשר מחברה הרה. אז נסענו ל'מיט-בר' בהרצליה.

בסניף ההרצלייני טרם ביקרתי, אבל את הסניף המיתולוגי בת"א כבר פקדתי באירועים כאלו ואחרים ובכל פעם מחדש נזכרתי למה המילה 'מיתולוגי' תמיד נקשרת לשם המסעדה הוותיקה הזו.
כשנכנסנו לסניף שבהרצליה גילינו שלעומת אחותה הגדולה שבשדרות ח"ן, מיט-בר החדשה (שנה וחצי) הרבה יותר מרווחת ונעימה ונהנית מחלל כמעט עצום, מוזיקה טובה בווליום הגיוני, ובעיקר מעיצוב מוקפד מאוד (קצת כמו ההבדל בין ת"א הסואנת להרצליה המעונבת).

בכניסה פגשנו את יובל, מנהל הסניף, שכמובן התחיל את דרכו בסניף המקורי ונקרא לפני כשנה וחצי להתאים לקהל ההרצלייני את המיט-בר שלהם. במבט ראשון, הוא עשה יופי של עבודה. אבל אז עוד לא בא ביס אל קרבי ונותרתי סקפטי. גם לחלק הזה דאג יובל. דאג מאוד...

כשהבלונדינית ואני התיישבנו, נחו עינינו על תפריט המבצע החדש: מיט-בר חוגגת 15 שנה (מיתולוגית או לא מיתולוגית?) ושני הסניפים נהנים מ-15 מנות ראשונות ב-15 ₪ בלבד.
מבט זריז על התפריט הארוך חשף כמה שמות סקסיים מאוד, וכבר התחילה לי בראש מלחמת העולם השלישית: "קרפצ'יו או שיפודי סינטה? סלט חציל או סלט ביצים?".
ואז טל, המלצרית החמודה שלנו הגיעה, ובתפקיד מזכ"ל האו"ם פשוט פתרה את הסכסוך ההיסטורי שבראשי ואמרה: "כל המנות בדרך אליכם". כמה פשוט, כמה אוכל...

בזו אחר זו זרמו עשר צלחות לכיווננו, לצד שתי כוסות משקה יפות, ומילאו לנו עד אפס מקום את השולחן (שולחן לארבעה, כן?). חלק מהמנות חדשות וחלק אדפטציות מהתפריט הקיים.
באו בסך: סלט חצילים בלאדי עם טחינה - שהיה טעים, בטמפרטורה ובמרקם הנכון, אבל לא נורא להוסיף לו קצת מלח; סלט קיסר עם פטה שהיה מצוין ברמת החסה הרעננה, והרוטב המוקפד (אני לא ממש התחברתי לפטה אבל ההריונית שאיתי נהנתה מאוד); סלט הביצים המפורסם של המיט-בר (ואפילו הצלחתי לפצח בעזרת יובל את הסוד שלו! סוד שכמובן יורד איתי לקבר) שהצדיק את המוניטין שלו, אבל גם הוא החוויר לעומת המנות הבשריות: קרפצ'יו פילה בקר עם פרמזן ושמן זית היה מדויק להפליא ואני חושב שאכלתי את תכולת הצלחת בביס אחד, גם קרפצי'ו סלמון עם שמנת ועירית, הפתיע אותי בטריות ובכלל בטיפול ההולם שהסלמון זכה לו ע"י מסעדת בשר מובהקת. טרין כבד עם קונפי אגס היה טעים מאוד, לא פחות אבל גם לא יותר. 3 הג'מבו שרימפס שלי טוגנו כהלכה בטמפורה והוגשו לשולחן חמים, פריכים ונטולי יומרות - רק טבול אותם ברוטב הטריאקי וסע לשלום.
אבל הכוכבים האמיתיים (כצפוי) של המשתה הזה היו האנטוניוני - סינטה כבושה על עלי תרד - גירסא בשרנית יותר ואפילו נקניקית משהו (במובן המצוין של המילה, לא במובן המורטדלה) של הקרפצ'יו הקודם; שיפוד הסינטה שפתח לנו את המיצים שבגינם בכלל באנו לאכול במיט-בר, ומניפת האנטרקוט ורוקט ברוטב שמנת חרדל, שהייתה לא פחות ממעולה. עד כדי כך שזממתי לקפוץ יום אחר כך לסניף הקרוב אל ביתי, ולהזמין 3 מנות ראשונות רק של מניפת אנטריקוט... 

בזמן שצלחנו את הראשונות (שאגב, בנות, אם תגיעו עם חברה ותרצו להרכיב לכם מעין ארוחת "טאפאסים" שכזו, פשוט תזמינו את כל תפריט הראשונות ב-15 ₪. רעבות לא תצאו...) שתיתי גם בשביל ההריונית שניים מהקוקטיילים שבמסגרת תפריט היומולדת: קוקטייל קיר אולטימטיב שהוגש בכוס דקה וגבוהה, הכיל קרם דה קסיס, יין לבן ופירות יער שנחנו בקרקעיתו, ובנוסף גרניטה אניס קפואה עם ערק ומונין פסיפלורה, שהתאים נהדר ללחות שמאפיינת את אזורנו בחודשים האחרונים.

גם כי אני יצור סקרן מטבעי וגם כי הייתי חייב להוריד קצת את האוכל, מצאתי את עצמי מהלך במסעדה רחבת הידיים עד שהגעתי לקומת הגלריה, שם נחשף בפניי חדר פרטי מצויד במסך פלזמה בגודל המטבח שלי, כורסאות עור רחבות ושולחן אבירים ענק.
כנראה שזהו גם המשרד של יובל מדי פעם, משום שהוא הפתיע אותי ומיד סיפר לי שלפחות פעמיים או שלוש בשבוע החדר הזה מאכלס אירועים פרטיים: ממסיבות קוקטייל וחתימות חוזים ועד מסיבות רווקים. הבטחתי לעצמי למצוא חבר שיום אחד יזמין אותי לאירוע בחדר הזה.

כשמצאתי את עצמי שוב בקומת המסעדה, כבר חיכו לנו המנות העיקריות על השולחן. הבלונדינית נהמה בתאווה, ואני בעיקר נדהמתי שיש צלחת שמסוגלת להכיל את הסטייק הענק שלי. בשל נסיבות טכניות שלא באשמתה, אלא באשמתה ובאשמת בעלה, ההריונית לא תוכל לנגוס בבשר שאינו עשוי כהלכה (well-done) בחצי השנה הקרובה.

לאחר התייעצות הזמינה את האנטרקוט במשקל 300 גרם (124 ₪)  וכמובן שהשף לא הסכים להוציא מבין ידיו נתח שכזה שאינו אפילו קצת אדום מבפנים, וכך חזר לו הבשר אל האסכלה (צער בעלי חיים, אם תשאלו אותי. ואת השף).
אני לעומת זאת, בסבלנות כמעט בודהיסטית רק בהיתי ב-600 גרם הפריים ריב על העצם (28 ₪ למאה גרם) שנחה לי על הצלחת בשקיקה. בהיתי והררתי זיל...לסירוגין.

כעבור מה שהרגיש כשעה, חזר האנטרקוט לאימו והזלילה החלה. על קולות הליווי היו אמונים כרובית מטוגנת חמודה, סלט ירוק ברוטב וינגרט שגם הוא נהנה מ"קדושת החומרים הטריים" שמאפיינת את המיט-בר בקנאות, והיה טרי, רענן וחוסל באבחת מזלג.
כך גם סלט מיט-בר הנהדר, שהוא פשוט סלט של עגבניות, בצל סגול, שמן זית וחומץ בלסמי. אבל איזה כיף הוא עשה לי בפה. התוספת שאני הכי אוהב (אחרי צ'יפס!) לצד הסטייק שלי, היא שעועית ירוקה מוקפצת, וגם כאן מיט-בר לא אכזבו: השעועית חמה, פריכה וקשיחה במידה.

והבשר? מה אפשר עוד לכתוב על הבשר של מיט-בר שטרם נכתב?...
הבלונדינית עשתה סימנים של הנאה (בשר) מעורבת בעצב (בשר עשוי וול-דן) אך באמצע הסטייק שלה, היא פרשה, אמרה שהיה דווקא ממש טעים, אבל אין לה תאומים בבטן ולכן אין לה אפשרות לאכול בשביל שלושה. אני לא הקשבתי ממש, כי הייתי עסוק בלהזמין את העצם שנותרה לי על הצלחת לקפה אצלי בבית. הייתי מזמין אותה כבר לצימר אם זה היה מקובל. עד כדי כך אהבתי אותה ואת הבשר שעיטר את צדדיה במשך חמש הדקות שלקח לי לבטל את הסטייק.

דגמנו מקינוח היומולדת, שגם הוא חלק מתפריט המבצע, וקיבלנו כוס ארוכה של גלידת יוגורט,  בתחתיתה פרוסות מלון כתום ולראשה סוכריות צבעוניות. קינוח חמוד, ממזרי ובעיקר מרענן.
ההריונית הספיקה להתאושש והזמינה פרופיטרולים (34 ₪) שסגרו לה את הפינה לפני לילה של שינה טובה: שלוש פחזניות ממולאות בגלידת וניל וצפות/טובעות בקרם שוקולד חם.
      
נפרדנו מיובל, נפרדנו מהמיט-בר וברמת אביב נפרדנו זו מזה. בדרך חזרה הביתה על הקטנוע, כבד ומותש מעוצמת הארוחה שחוויתי, הבחנתי בשלט חוצות גדול בצומת רוקח/נמיר שבו כתוב: "מיט-בר נותנת לך פחות". ממש...

* הכותב היה אורח המקום.     

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי