הסנדק אוכל בפסטורי

הידעתם שדון קורלאונה עשה עלייה היישר לאילת החמה? לא? גם אני לא. ובכן, באילת יש מקום בו רוחו של האייקון מסתובבת ללא מפריע. אין סיבה להיבהל! לא תקבלו כאן מרחץ דמים נוסח הדון. מה שכן תקבלו זה מסעדה איטלקית באווירת יקב טוסקני, המשלבת אלמנטים כגון אשכולות ענבים הנתלים מהתקרה, פסיפס לבנים לאורך הקיר וכוורת בקבוקי יין מבטיחה. אלמנטים עיצוביים נוספים (ספות עור בגוון בורדו ונברשות קלאסיות) מרימות את המסעדה למעמד המכובד בו סועדת רוחו של הסנדק.

ממש לצד מלון שרתון מוריה באילת יושבת מסעדת 'פסטורי' שחגגה עשור לפני חודשים ספורים (דודי, מנהל המסעדה, חשף כי לציון האירוע הגרילו בעלי המסעדה טיסה זוגית לארץ המגף) וידועה אצל המקומיים כשם דבר בכל מה שנוגע למטבח האיטלקי. נחמד היה לגלות כי על אף שהמחויבות של פסטורי למטבח האיטלקי נוגעת לשם המסעדה, לעיצוב ולמעשה לליבה שלה, היא אינה מגבילה את הסועדים לאכול פסטות בוריאציות שונות ומציעה מנות בשר ומאכלי ים לצד מנות הפסטה.
הפסטות, אגב, מיוצרות במקום, כמו גם הגלידות והסורבטים, אך לפני שאנו בורחים לקינוחים בואו נתחיל מההתחלה.
 
המנות הראשונות מוגשות ביד רחבה ולמרות הכמות המכובדת, האיכות לא נזנחת. הפוקצ'ה בתוספת ממרח חצילים ופלפלים קלויים וגבינת עיזים מתובלת (32 ₪) הייתה הפוקצ'ה הטעימה ביותר שאכלתי מעודי - חמה, רכה ושמנונית בדיוק במידה הנדרשת. פונגי אימבוטיטו (38 ₪) - פטריות ממולאות בגבינות צאן מתובלות ואגוזי מלך - נטרפו עוד טרם הורגשה נוכחותם בשולחן.
מנת המלנזנה פרדו הגדולה (44 ₪) - חציל בלאדי בגריל בגבינת צאן מתובלת, עגבניות ובזיליקום - הייתה כל כך טעימה (אולי בזכות השילוב של גבינת הצאן והעגבניות ואולי בזכות הטעם העדין של המנה) עד ששכחתי שאני כלל לא אוהבת חצילים.
מנת הגאמברי אל-אוליו (56 ₪) - שרימפס מוקפצים בשמן זית, לימון, שום, גמבה, עגבניות מיובשות וצ'ילי מתוק, הייתה גדולה באופן מפתיע למנה ראשונה על בסיס שרימפס (מסעדות נוטות להתקמצן כשזה נוגע לשרימפס) והטעם האסייתי העדין שלה היה תענוג.
מנת הפתיחה האחרונה, טונו רוסו (58 ₪) - טונה אדומה צרובה בקרסט תבלינים וסלט פלפלים קלויים - הוסיפה עוד נקודה לזכותם של פסטורי: כמו מנת השרימפס, גם מנת הטונה בושלה בצורה מדויקת כך שלא נצרבה יתר על המידה ולא הפכה את המרכיבים לגומי לעיס.

אם חשבנו שהראשונות של פסטורי גדולות, אז העיקריות כבר ממש עצומות. מנת הריגטוני (סוג של פסטה, למי שלא ידע) די ונציה (94 ₪) - בתוספת נתחוני פילה ואנטריקוט מוקפצים עם עגבניות מיובשות, פטריות ובזיליקום ברוטב שמנת, היא אחת ממנות הדגל של המקום ובצדק. זוהי מנה ענקית (הערה לעצמי: בפעם הבאה לא לאכול את כל הראשונות בתפריט!), גדושה בנתחי בשר וטעימה כל כך, שכל מילה נוספת מיותרת.
בגזרת הבשר, מנת טרינטה די קארנה (132 ₪) - טריו של אנטריקוט, פילה בקר וכבד אווז ברוטב יין אדום, היא הדרך הטובה ביותר להיות קרניבורים גאים. זוהי אמנם המנה היקרה ביותר בתפריט, אך זהו גם גן עדן לחובבי בשר. וידוי קטן: אבוי לבושה, בפסטורי טעמתי בפעם הראשונה כבד אווז והתלקקתי על כל שנייה.
אחותי (שזהו אינו כבד האווז הראשון שטעמה) אישרה שזו מנה מצוינת לא רק במושגים של טירונית שכמותי. מנת הספגטיני קון קארנה (86 ₪), בתוספת נתחוני פילה ואנטריקוט וירקות מוקפצים הייתה מוצלחת אף היא, ובחירה נהדרת למי שלא מעכל שמנת היטב.

לאחרונות כבר דידינו בקושי רב, אך השף ניר דביר (שהוא בכלל ירושלמי שהיגר דרומה) הצליח להעיר אותנו עם קינוח ספיישל שכלל שערות קדאיף בליווי גלידת קרמל ושבבי פקאן. הגלידה הביתית הייתה לא פחות ממצוינת והחמיאה מאוד לשערות הקדאיף. ניר הבטיח כי למרות שהמנה לא מצויה בתפריט, היא תכנס לספיישלים וניתן יהיה להזמינה. לצד הקדאיף נשנשנו סופלה די צ'וקולטה קאלדו (32 ₪), טירמיסו (32 ₪) ופאי תפוחים בליווי גלידת דבש וקינמון (38 ₪) שהיו מתוקות מתוקות, והגלידות, אח הגלידות, הן שיר אהבה איטלקי.

אז בין אם אתם רק מבקרים לחופשה באילת, ובין אם אתם מהמקומיים הבודדים שעוד לא פקדו את פסטורי, זו היא מסעדה שאסור לפספס!

* הכתבת הייתה אורחת המקום.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי