רס"ר פינתי

48 שעות זה הזמן שיש לי לעשות סרט בתחרות יוקרתית. 10000 ₪ זה הפרס. יש לי 30 דקות לכתוב בקורת אוכל על מסעדת 'פינתי'. 15 דקות ישבנו אני וחברי קלופר וסעדנו את ליבנו וקיבתנו במטעמי המקום. 27 שניות זה הזמן שלקח לאוכל להגיע. 3 שניות יקח לכם הקוראים לעכל את העובדה הזו ולהיות המומים. כמה ימים ייקח לי לעכל את השעועית הקציצות והחומוס.

ואם עד עכשיו דיברנו במספרים, אז רק שתדעו לכם שמסעדת פינתי קיימת כבר כמה עשורים, עוד משנות השבעים. אני, אגב, חשבתי שפינתי בנו את ירושלים. לא במובן של המשפחה, אלא במובן הפיזי - החומוס שלהם משמש כיסודות בטון ויציקה חזקה לאבן הירושלמית שממנה עשויה העיר. יש שמועות שמצאו שרידים של חומוס פינתי בהר הבית עוד מימי בית המקדש. אז נכון, זה לא יפה להשוות חומוס למלט, אבל מה לעשות, זה המצב. אני מבטיח לכם שאחרי שתטעמו, כל החומוסים האחרים ירגישו לכם קצת נחנחים. אתם תהיו מכורים לחומוס הירושלמי. כן, כן. ירושלים היא עיר מיוחדת במינה, ופינתי זה מעוז הירושלמיות.

מאיר, בעל הבית מסביר הפנים, ישר בדק את רמת הירושלמיות שלי. מזל שקלופר קצת יותר אסלי ממני, למרות שקיבלתי ציון עובר פלוס. אני אמנם שותה ערק נקי, אבל החולצה שלי תל אביבית מדי ואני לא אוהב כדורגל. מזל שהצבעתי ניר ברקת כי אולי היו מעיפים אותי מהמסעדה. "חס ושלום" אמר מאיר. "זה היופי פה בפינתי, שכולם באים. יש כאן חוזרים בתשובה, כמה פועלים, כמה אנשי עסקים, סטודנטים, זקנים, חיילים, הכל".
היופי פה שאתה יכול לראות בשולחן אחד עובד ניקיון, חבר כנסת מפורסם או זמר. אגב סלבס, כ-ו-ל-ם אכלו בפינתי: שרים, שחקני כדורגל, ראשי ממשלות, מוסיקאים, שחקנים, אפילו יש תמונה של פידל קסטרו ליד שמעון פרס. " ככה זה" אמר מאיר, "אנחנו מוסד חשוב. כשעולים לירושלים צריך לבקר בכותל, בכנסת ובפינתי" - וזה ציטוט של הרס"ר הידוע מבה"ד 1. אגב, גם אני חצי סלב, וכשסיפרתי למאיר שאני הייתי חלק מ'זבוב עם גרוב' בכוכב נולד האחרון הוא לא האמין ואפילו פרגן "הסולן שלכם שר מעולה ואחלה קולות עשיתם". אולי בפעם הבאה שלי ושלכם בפינתי, תהיה שם תמונה של להקה בתחפושת מוזרות!

אז לכו לפינתי בפעם הבאה שאתם עולים לכותל. גם בלו"ז צפוף אתם תספיקו. זמן ההמתנה עומד על שניות בודדת וזמן האכילה עומד על דקות. "לא ללעוס, לבלוע!" זה מונח שנטבע במקום מיומו הראשון. יש הרבה אנשים בחיים שלא הספיקו עוד לאכול בפינתי וחייבים להאכיל את כולם וגם את הקבועים וגם סתם אנשים רעבים. זמן העיכול, אגב, עומד ביחס הפוך לזמן האכילה אבל מסדר אתכם מצוין לכל היום.

אה, שכחתי לספר, האוכל בפינתי בן זונה - טעים, טרי וזול מאד. האווירה פגז והשרות זה משהו ללמד במכון וויצמן כשהם חוקרים את מהירות האור. בכל אופן אתם חייבים להגיע לפינתי בפעם הבאה שאתם בירושלים, אחרת הרס"ר של בה"ד 1 ייתן לכם שעתיים ביציאה.

* הכותב היה אורח המקום.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי