כאן גר בכיף ג'רמיה

מי שגר בתל אביב יודע שמכלול התענוגות שהעיר הנפלאה הזו מציעה, מתובל בעשרות התפשרויות שאינן פוסחות על תחום הדירות וארעיותן. לערב יום שישי הגעתי אחרי העברה אינטנסיבית ולפני שסיימתי לפרוק את הארגזים בדירה הראשונה שלי בת"א בה סוף סוף אני מרגישה בבית.
אין זה עניין טריוויאלי בשבילי כלל וכלל. מאז שהגעתי לעיר הקטנה-גדולה לפני כשלוש שנים, הספקתי לגור בלא פחות מ-4 דירות. אתמול עברתי לחמישית. היא לא שקטה, לא משופצת ולא מוארת במיוחד אבל יש בה את המרכיב הסודי, שהופך אותה מעוד דירה לבית בשבילי - ותסלחו לי על הקיטש - אך הכוונה היא לנוכחותו של א' אהובי. בסופו של יום העברות לקחתי איתי את י' (שאוהב לכנות עצמו "חבר סביר שלי") והצפנו דיזינגופה ל'ג'רמיה'.

ג'רמיה נפתח לפני כשנתיים ע"י החבורה של 'הלנה', (וגם של 'מנטל', 'הארבעה' ומה שהייתה עד לא מזמן 'הכרכרה' וצפויה אוטוטו להיפתח ל-5 חודשים בלבד תחת השם 'הקייטנה של הלנה' עד שתיהרס סופית, סיפור ארוך, שווה להתעניין).
תומר, נמרוד, יותם ונועם, הם החבר'ה הטובים בשכונה, שהתחברו לעוד חבר'ה טובים לא פחות. רון, מנהל המקום והשותף הפעיל שהספיק לעבור דרך ארוכה בעולם המסעדנות התל-אביבי ('רושפלד', 'סיטרה') מאז שגדל בכפר ורדים הגלילי, מספר לנו שהחלום היה ליצור מקום שיכלול את המרכיבים שכל אחד מהם אוהב כדי שיתמזגו למה שהכי כיף בשבילם. אולי בגלל זה ניתן למצוא בתפריט מנות ביתיות שנשלפו הישר מספר המתכונים הלא כתוב של אמא, לצד מנות סטייליסטיות ועירוניות יותר. אך בל נקדים את המאוחר.

עוד מהרחוב יכולנו להישיר מבט דרך חלונות הזכוכית המקיפים את המסעדה ולתצפת על באי המקום שגילם נע בממוצע בין 25 ל-50 וניכר על פניהם שהמקום מכיר אותם והם אותו. מבירור מעמיק מתברר שאכן, רוב הלקוחות הם כאלו שחוזרים, והרבה יותר מפעמיים-שלוש בשבוע.
מרגע שנכנסנו למסעדה הותרנו מאחורי חלונות הזכוכית את אלמנט הזרות של הרחוב התל-אביבי והרווחנו את מגוון התחושות החיוביות של להרגיש בפנים, אך עם זאת לא לוותר על מה שהולך בחוץ, מה שככל הנראה אומר שהפנמנו את מה שניסה האדריכל לעשות - לשמור על חיבור חיובי בין פנים לחוץ. מצידה האחד של דלת הכניסה ממוקמת מרפסת שקופה עם ספות רכות ומצידה השני בר עץ קטן, אך עשיר במשקאות. מעל הבר, טיפה בפנים קומת גלריה עם תעסוקה אולטימטיבית לגבר התל-אביבי הממוצע - סוני פלייסטיישן (מזל שאת זה גילינו לקראת סוף הערב).

התמקמנו על הבר ופתחנו את הערב עם הוגרדן (27 ₪) שהגיעה בכוס מגניבה והיא אחת מהבירות הבלגיות שחביבות על י', שגרמה לי לתהות ביני לבין עצמי ואף בקול רם, מדוע הייתה צריכה לעבור שנה שלמה של יציאות משותפות ורוויות טובורג עד שעלה בדעתו של י' לערוך ביני לבינה את ההיכרות המבורכת.

אלון הברמן, שבזמנו הפנוי לומד משחק והערב הישרה עלינו אווירה ידידותית במיוחד, המליץ לנו על עיגולי קרפצ'ו מתקתקים (33 ₪) של פילה בקר טרי שהגיעו מתובלים בשמן זית ובלסמי, מעוטרים בעלי בייבי רעננים ומלווים בצנימים קטנטנים שהוכתרו כטעימים ביותר. אחת ממנות הקרפצ'ו המוצלחות שהובאו לפינו עד כה. לצידם הגיעו שרימפס צרובים בחמאה, טבולים ברוטב עגבניות, פטרוזיליה ולימון (38 ₪) שנשכחו ברגע שטעמנו את הקרפצ'יו.
את התיאבון הרציני פתרנו עם תבשיל היום - חזה עוף מוקפץ בחלב קוקוס עם ירקות, על מצע אורז לבן (65 ₪) חריף וטעים עד מאוד, שלצערו איבד אף הוא את הפוקוס ברגע שהגיע לפינו פילה סלמון צרוב בגריל (60 ₪) ספוג בארומת קראסט עשבי תיבול עדינה אך אלוהית. משסיימנו לאכול נותר מקום רק לחלק האמנותי של הערב - הופעת אורח של דור דניאל שנתן מחווה מצוינת לבוב דילן בטעם וולקנו שוקולד חם וגלידת וניל (28 ₪) אפוי במקום (12 דקות ששווה לחכות), שהעיף את כל התשובות עם הרוח...

* הכתבת הייתה אורחת המקום.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי