על נהרות ריבר ישבנו ואכלנו

שתי מטרות הצבנו לעצמנו טרם בואנו ל'ריבר נודלס בר': לאכול כמו שצריך, ולמצוא שם לחתולה החדשה. החתולה נאספה אל ביתנו לפני כשבוע. גורה זעירה והמומה, דלוקת עיניים ומבולבלת חושים, בעור שיניה ניצלה ממוות ברחוב האכזר, אך כינוי הולם טרם נמצא לה. ברם, לכל חתולה יש שם, כידוע, וכל מה שצריך לעשות זה לאתר אותו ולהצמידו לגורה. אי לכך החלטנו להשתדל ולהזמין בריבר מנות עם שמות מיוחדים, ואולי להתקדם משם.

הסניף החדש של ריבר נפתח לפני כחודשיים במתחם לונדון מיניסטור המבוקש באבן גבירול, על חורבותיה של מינה טומיי המנוחה. חלל המסעדה גדול מאוד אך מחולק בתבונה לאזורי ישיבה מגוונים, המאפשרים בחירה בין ישיבה אלגנטית על כיסאות בר, הסבה סביב שולחן לצד קיר הבד האסתטי שבפנים, או השתקעות עצלה בחצר, סביב שולחנות או על ספה. עינינו נמשכו בכמיהה אל כורסאות הקש היפות שבחוץ, עם הכריות הירוקות הגדולות, אך לבסוף הוכרענו על ידי החום ונדדנו אל פנים המסעדה, שם ניתן לחזות בתהליך התקנת המנות במטבח השקוף שבמרכז.

יחד עם כוס לימונענע גרוסה (18 ₪) וחצי בירה טובורג מהחבית (24 ₪) פתחנו ב'מושו אנטריקוט' (31 ₪), מנה המגיעה כהפעלה קטנה ומשעשעת. טורטיות קטנות ניצבו בסך לצד רצועות אנטריקוט דקות, כשסלט מלפפונים עם אצות ווקאמה ושומשום משלים את התמונה. הסועדים מתבקשים לערום בשר וירקות אל תוך טורטיה ולטרוף. אני העדפתי לא להתמלא מלחם, ולכן אכלתי את הבשר כמו שהוא, ונהניתי מאוד גם מהסלט. בנוסף הוזמן 'סוזוקי מאקי' - רול עם סי-באס בתוספת עירית (19 ₪). טעים.

המלצרית המתוקה ליאת המליצה בחום על טבעות בצל בטריאקי (22 ₪), ולאחר היסוס קל העמסנו גם אותן. איזה מזל. הייתה זו מנה ענקית ומעולה, טבעות גדולות בציפוי טמפורה, בשרניות ונהדרות. הבחור כמעט התעלף מעונג, ונאלצתי למנוע ממנו בכוח את חיסול המנה עד תום, מה שלא היה מאפשר לו ולו טעימה ממנות נוספות.   

ריבר מוגדרת כ'מטבח אסייתי ישראלי', והמנות התאילנדיות והיפניות נעשות תוך התאמה לחיך המערבי. כדי לבטא את החזון הזה מלווים את המנות, מלבד רוטב הסויה הקלאסי, גם ספייסי מיונז, טריאקי ורוטב צ'ילי חריף. כולם הוסיפו פן מקורי למאקי שלנו. המוסיקה שהושמעה לאורך הערב הייתה אף היא מערבית, ונוגנה בווליום לא גבוה, שהתאים לאווירה החרישית שנוצרה עם עמעום האורות ברבע לתשע, אז גם התחלפו גווניו של קיר הבד היפני הנאה, מלבן לאדום.

כל זה היה נחמד בהחלט, אבל לא הועיל לנו כהוא זה בסוגיית בחירת השם לגורה. אף אחד מהכינויים מושי, סושי, מאקי וטריאקי לא נמצא ראוי לה, ולכן נאלצנו להמשיך בארוחה. ליאת, המלצרית המקסימה, הייתה מוכנה ומזומנה לסייע לנו בבחירת העיקריות. היא המליצה בהתלהבות על מנת ה'טייפון' (69 ₪) - אנטרקוט 250 גרם על האש, מונח על מצע בטטות ברוטב סויה וקוקוס. קיבלתי את ההמלצה וביקשתי שהסטייק יוכן לרמת מדיום. הבשר היה עסיסי ואדמדם כראוי, אם כי הרוטב טיפה מתקתק מדי לטעמי.

הבחור שקל לטעום את מנת הנודלס הצמחונית, אך לבסוף בחר בזו המכונה 'עשן אדום' (47 ₪).  אני הנהנתי בשמחה לנוכח הבחירה הזאת. בכל זאת, לדלג על נודלס במסעדה שנקראת ריבר נודלס בר, זה מעשה לא נבון במיוחד. מעבר לזה, התפעלתי מנכונותו של הצמחוני לשעבר להזמין מנה הכוללת גם פרגיות וגם עוף מעושן. בכלל, הוא התעלה על עצמו הפעם, טרף גם לא מעט מהסטייק שלי והותיר את עידן הצמחונות הרחק מאחוריו. עשן אדום מורכבת מאטריות ביצים אדומות עבות ומתוגברת, כאמור, בשני סוגי עופות ובירקות. הצמחוני לשעבר נהנה.

על אף כל הבשר הזה, נשאתי עימי גם את תאוות הסושי התמידית שלי, ועל כן הזמנו את קומבינציית המאקי (44 ₪). הקומבינציה כוללת בדרך כלל שמונה יחידות של סושי אינסייד אאוט, וארבע יחידות טמפורה. לי לא התחשק מטוגן, ולמרבה המזל הגמישות בריבר הייתה לצידי. אפילו בקומבינציות הסושי מותר כאן לערוך שינויים, מה שכלל אינו מובן מאליו בסושיות אחרות, ויחידות הטמפורה הומרו על פי בקשתי ליחידות אינסייד-אאוט רגילות. הקומבינציה הוגשה באופן משובב נפש. ארבע יחידות נעטפו בסלמון, ארבע נוספות באבוקדו והנותרות בסי-באס. שילוב הצבעים של אלה היה מפתה, וכדי להשלים את התמונה, נערמה לצידם תלולית של רצועות סלק דקיקות שהוסיפה לצבעוניות, וכמובן, הג'ינג'ר והווסאבי המתבקשים.

לאחר מנוחה קלה קינחנו ב'נקודה' (33 ₪) - מנה של שוקולד לבן מתוגבר בפצפוצים, על מצע בראוניז ועם כיפה של טוויל שוקולד טעים. יחד עם הפוך גדול אחד (12 ₪), סיכמנו שאכן אכלנו המון ונהנינו מאוד, כך שמטרה א' הושגה, אולם בכל הנוגע לאיתור שם ראוי לחתולתנו, נותרנו נטולי הכרעה כפי שבאנו, ואפילו ליאת המלצרית לא הצליחה לעזור.

בעצם, כשאני חושבת על זה עכשיו, מה רע ב'נודל'?

* הכותבת הייתה אורחת המקום.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי