אוצר בלום בצ'מפיונס

לא נתחיל דווקא בכפר המכבייה. זה לא מקום שמעורר בנו בדרך כלל רגשות נעלים במיוחד. חלקנו יודעים שיש שם מרכז ספורט, חלק אחר אולי בילה שם בכנס, אבל כמה מאיתנו יודעים שיש שם מלון חדש ומפואר? וכמה מאיתנו יודעים שיש למלון הזה לובי ספון שיש מבריק, ובו פועל בר-ספורט ומסעדה? ובכן, אני מודה שגם אני עד לפני שבוע לא ידעתי אודות קיומו. לפיכך, כשהוטל עליי לסקר את המסעדה הזו, לא ידעתי למה לצפות לפני שאגיע לחזות בפלא הרמת-גני במו עיניי.

למסע הזה, שייערך לא רחוק מהספארי עצמו, גייסתי את א', ידידי האמיץ משכבר הימים. כשהגענו, מצאנו שם חלל גבוה, ארוך ומואר, שמתחיל, כצפוי, בדלפק הקבלה. משם הוא ממשיך דרך יער עמודים, כשכורסאות הלובי פזורות בו כשיחים נמוכים ומעוצבים. בקצה השני שלו נמצאת המסעדה, ולידה הבר. עד לנקודה זו כבר הספקנו לספוג את האוירה המסוגננת והמלוקקת של המקום, כנדרש ממלון מכובד ברמה בין-לאומית, המארח ספורטאים ואנשי עסקים מכל העולם.

השולחנות מרווחים זה מזה לפי תקן אירופי, והם ערוכים בהתאם. צוות המלצרים ערוך גם הוא לפי תקן, במדים צחורים ומגוהצים, ותגי שם רשמיים לדש חולצותיהם. בחיוך חביב, בתקן הארצישראלי דווקא, קיבלנו את התפריט. גילינו שהוא גם קצר, אבל גם לא שגרתי. התרשמנו שיש בו גם טאפאס לנשנוש, אבל גם מנות ראשונות לפתיחה. למדנו שהוא מציע גם עיקריות בשריות וגם נגיעות אסייתיות מתחכמות. הבנו שהוא מכוון גם לגחמות האורחים הזרים, אבל גם לקלאסיקות שכל אחד יאהב. הסקנו כי בהרכבת תפריט זה הושקעה עבודת מחשבה רבה. לצידו, תורם הבר תפריט אלכוהול שהינו ארוך יותר, אך שגרתי אפילו פחות. ולכן, בצעד נועז, שהתאים למזג האויר הקייצי בחוץ יותר מאשר למזג האירופי בפנים, הזמנו מוחיטו אשכוליות (22 ₪). את המרענן הזה רקחו לנו מערק, אשכוליות, דבש, נענע וקרח גרוס.

מתוך מבחר מפתה של ראשונות וטאפאס, נבחרו ארבעה פתיחים: אספרגוס חרוכים (20 ₪), סיגר טלה (22 ₪), אנטרקוט על למון גראס (28 ₪) וגיוזה עוף (42 ₪). אפילו שמדובר בסגנונות בישול שונים, המטבח הוציא מנות מוקפדות, ובכך הצליח גם להדגיש את ייחודן בנוף. כמנת ביניים (אני לא בטוח שזה בתקן האירופי) חלקנו פילה סלמון צרוב (75 ₪). הפילה הגיע מונח על מצע של עדשים וירקות בעשבי תיבול, אבל אנו בקושי זוכרים זאת, כיון שעדינות ונימוחות בשר הדג עירפלה את חושינו (או שמא הערק היה אחראי לזה?). כנראה שעלינו להודות לשף שלום, שדאג אישית שלא יצרבו אותו יותר מדי.

למנות עיקריות, אותן צריך בכל ארוחה מתוקנת, טרפנו מדליוני פילה בקר ברוטב פטריות, על מצע בטטה (105 ₪), וגם אנטרקוט מיושן, ברוטב סצ'ואן וקונפי שום (95 ₪). בשר המדליונים היה סביר, אך הרוטב קצת תפל. יכול להיות שהרושם הזה נבע בגלל שאכלנו אותו ליד האנטרקוט, שהתברר כאוצר. שוב, השף שלום דאג שיבלה בדיוק את הזמן הדרוש על הגריל, והתוצאה היא בשר רך בדיוק במידה, ומלא בטעם. גם הרוטב אוזן בדיוק מרשים, ובמקום חלילה להסתיר את טעם הבשר, הוא רק הוסיף לו.

לבסוף, היו צריכים להזכיר לנו שהמסעדה כשרה, כי בהתחלה לא האמנו שהקינוחים שהגישו לנו היו נטולי חלב (כלומר פרווה). סופלה השוקולד עם גלידת קוקוס (35 ₪) היה קרמי ושוקולדי במיוחד. כולם סביבנו שמו לב לניחוח הקקאו שהשפריץ מהשוקולד המריר (זה השוקולד ששימש כחומר גלם לשם השינוי ולשם הכשרות). לידו התהדר לו מרנג עטוי קציפת וניל ופירות (35 ₪). המרנג, כצפוי, היה טוב, אבל לא הפתיע כמו קציפת הוניל, שהייתה קרמית גם היא, והזכירה לי סלט פירות בשמנת.

אם לפי השם ציפינו לבר ספורט אמריקאי, עד מהרה נתגלתה מסעדה של ממש. בזכות צוות מיומן, אווירה מהודרת, ושף שהשכיל לתכנן בתפריט וגם לבצע על הצלחת, יופי של אוכל.
בצ'מפיונס כיום מציעים חווית סעודה אמיתית. לפיכך אנו מבשרים לקוראי העולם הישן של ת"א על התפשטות האיכות והתרבות הקולינרית גם אל מחוץ לגבולותיה! זה אולי נמצא ליד הספארי, אבל זה לא רחוק כמו אפריקה.

* הכותב היה אורח המקום.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי