אהבה זה בזול

האם אפשר לומר שהמשבר ביחסי טורקיה-ישראל תם? האם נשוב בקרוב לקנות בגדי עור בגרוש, לנהל משא ומתן עקיף עם אסד ג'וניור, לרקוד א-ג-דו-דו-דו בטורקית במלונות הכל-כלול, לפנטז על צינור מים שיפתור את בעיית המפלס ולטוס בצ'ארטרים דחוסים שממריאים בעשרים ושלוש שעות איחור? נקווה שכן, שאם לא כן - לאן ננוס מכאן בחול-המועד-פסח ומה הטעם לחיינו? או, אז אם כבר הזכרנו טעם, לפחות בתחום אחד אנחנו לא תלויים בגחמותיו של הנשיא ה - איך נאמר זאת בעדינות - הורמונלי הטורקי. אוכל טורקי טוב וזול יש לנו גם כאן.

מסעדת 'פאשה', שקשה לדמיין את רחוב הארבעה התל אביבי בלעדיה, היא בעצם מוסד ירושלמי ששלח רגל (או אולי שפם?) לתל אביב. מדובר במזללה טורקית משובחת, כשרה ולא יקרה מדי, שפוזלת ימינה ושמאלה למטבחים הכורדיים, האורפלים, הערביים ובקיצור, מתפשרת עם עצמה על ההגדרה הלא מחייבת 'מקום אוריינטלי' ומבטיחה לסועד, בלי יותר מדי מילים, להגיש כל מה שמזרחי וטעים.

המקום הגדול והמעוצב בנועם מתמחה בתעלול המיתון הזכור לכולנו (לטובה!) עוד ממשברים קודמים כמו האינתיפאדות או הכלכלה הנכונה של ביבי: אין לאף אחד כסף? נו טוב, אז נוותר על חומרי הגלם היקרים, ניסוג למטבח הביתי, הפשוט, העני והחם, ונתמקד באוכל שהמרכיב המרכזי שלו הוא אהבה, כי אהבה זה בזול.

ואכן, נראה שיש שפע של אהבה במטבח של פאשה, לצד חומרי גלם פשוטים וזולים כמו ירקות, בשר קצוץ ובצקים. ואילו פלאות יוצאות מהטאבון הגדול המוסק תמיד ומהסירים שלצידו: לחמים טובים, תרי"ג סוגי קובה, קציצות פראסה שהן הטובות |(והשמנות, אללי) בעיר, ממולאים, סלטים נהדרים, טחינה, מקלובה, אורז ומה לא. שמתם לב שבמנות שנמנו כאן לא הייתה אחת המתבססת על נתחים יקרים? אין פילה, אין צלעות, אין דגים אקזוטיים, אין נתח קצבים ובינינו - מי צריך?
כשיש לך טאבון אורפלי, חיוך ירושלמי ולב רחב, אתה מסתדר נפלא עם קישואים (אם להיות כן וישר - יש בתפריט מנה של צלעות טלה ואחת של מדליוני פילה, אבל הן חריגות מהכלל, הן היחידות הנושאות תווית מחיר תלת-ספרתית ואפשר לדלג עליהן בשקט).

באופן מוזר, דווקא מנת הלחמעג'ון - אותה פיצה בשרית טורקית ששמעה יצא למרחוק, טיפונת מפוקששת אצל פאשה. היא מגיעה קצת דרדלה, לא בדיוק עשויה עד הסוף ואין בה אש פנימית. אבל חוץ ממנה - כל המנות קולעות בול: הסלטים רעננים ומקוריים (שימו לב לסלט השקדים, הבצל ועשבי התיבול!), קציצות הפארסה, בעיקר כשהן נטבלות בטחינה הסמיכה של המקום, הן אסון קלורי נפלא מאין כמותו, וכמובן הממולאים והקובות עושים שמח בפה וטוב בבטן ובעיקר נעים בלב.
שימו לב לקובה החצילים (!) ולקובה האורפלית הגדולה - מעין צלחת מעופפת שטוחה וצהובה מכורכום, המתבוססת ברוטב סמיך שבסיסו מרק עוף. הקובה הזאת היא הציר של אחת הארוחות העסקיות המשתלמות בעיר: תמורת 48 ₪ תקבלו ים של סלטים, לחם שנאפה במקום, מנה ראשונה קטנה (וטוב שכך) כמו עלי גפן או לחמעג'ון ומנת קובה.

אחרי ארוחת צהריים גדושה ומשתלמת שכזאת אין כל כך כוח לדדות בחזרה למשרד, אבל כשבכל זאת מגיעים, איזה כיף ללטף את הבטן ולומר לקולגות: מצאתי אחלה דיל בטורקיה. הכל כלול!  

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי