ילד פלא קולינארי

רותי ומתי ברודו הכירו בצבא, הרבה לפני שמישהו מהם ידע שיום אחד, אחרי שתי קריירות בינלאומיות, הם ישנו את פני הקולינאריה הישראלית, יחדשו לה את הצורה ועוד יצליחו לשרוד כזוג וכעסק במשך כל הזמן. 12 שנים קיים כבר הקופי בר ביד חרוצים – דינוזאור במונחים תל אביביים - והיד עוד בהחלט נטויה.

היזם והביצועיסטית
מתי, שמתוקף עיסוקיו ההיי טקיסטים משוטט הרבה ברחבי העולם מופקד על החזון והביקורת ההשוואתית הבונה ורותי על השגרה המפרכת והטאץ' העיצובי. "הוא תמיד היה היזם ובעל הרעיונות ואני הייתי המוציאה לפועל", אומרת רותי. מתי מסתייג מהדימוי, אך היא מתעקשת שכך הוא. "זה לא קל בכלל" היא מוסיפה, "כל החיים הופכים להיות העסק – זה בריא לעסקים ולא בריא לזוגיות". עם זאת, זה ללא ספק שומר על עניין: "זה סוער מאד, מעניין ומתסכל". בשורה התחתונה היא מוסיפה: "אם לא היינו זוג לא היה עסק" ומתי מוסיף: "כמה מחבריי הטובים גרושים ולא היתה להם מסעדה ולחלק יש מסעדה והם גרושים, כך שאין קשר ישיר. כולם יודעים היום שלחיות בזוגיות זה משהו שצריך להתאמץ בשבילו". ורותי מסכמת: "זה תחליף משפחה, זה הייעוד שלנו. כל האנרגיה שלנו מושקעת כאן וזה תוצר הזוגיות שלנו".

מפריחי השממה
השניים התחתנו בגיל צעיר וב-1984 נסעו לניו יורק לרגל לימודיו של מתי. קולינאריה תמיד זרמה להם בדם, וגם כשלא היה להם גרוש הם נהנו להפיק מסיבות לחברים ולארח בצורה יצירתית וכמובן, לחרוש כל מסעדה שהציעה להם ארוחה זוגית ב-10 דולר לזוג. כשהגיעו ימים טובים יותר ומתי קיבל עבודה בוול סטריט התחילו השניים להתענג על הגורמה שהציעה העיר, ואחרי שרוו מהעניין הבינו שהקונספט האהוב עליהם מצוי אי שם באמצע – בטרטוריות ובביסטרואים שהקימו בני הדור השני מצרפת ואיטליה, שהיוו מעין וורסיה ניו-יורקית למסעדות מארץ המקור. השילוב המיוחד הניב לדעת הזוג, מסעדות באווירה חמה וערנית עם פתיחות גדולה יותר לחידושים במנות ובקונספט.

שנות ה-80 היו שנים יפות בקולינאריה הניו-יורקית. אחרי שהעיר הגיעה לפיק עם מסעדות שף יקרות החל מיתון, שהתברר כמבורך ואפשר להרבה יותר אנשים ליהנות ממסעדות העיר, מה שהפך את האווירה לפתוחה ושמחה יותר ופיתח אזורים כמו הוילג' והסוהו (תופעה כלכלית שיצרה חוויה דומה גם בתל אביב של שנות ה-2000).

כשחזרו השניים לארץ ב-1994, גילו כאן שממה קולינארית מוחלטת וכמו חלוצים טובים, שינסו מותניים, לקחו את הכסף שחסכו, יצרו תכנית עסקית מפורטת ונטולת ספונטניות והביאו לביצה המקומית טעמים רחוקים. החלום היה לפתוח רשת של אספרסו ברים ברוח ניו-יורקית, שמתמחה בקפה איכותי וארוחות צהריים משתלמות ופועלת מ-7:00 עד 19:00. המקום שנבחר היה נידח במיוחד בימים ההם, בלב אזור מוסכים שאמור היה, לפי התכנון העירוני, להפוך למרכז העסקים הפועם של ת"א. כרגיל בארצנו המתפתחת, כל קשר בין תכנון למציאות הוא מקרי בהחלט, אבל למתי ורותי שיחק המזל ואזור יד חרוצים הפך למתחם מסעדות ובילויים משגשג, ולא מעט בזכותם.

"זה לא רק אוכל, זה אירוח"
בסופו של דבר, החלום על רשת לא ממש יצא לפועל והזוג העדיף להתמקד ולהפוך את המקום למסעדה של ממש, שתוך שנה וחצי החלה לעבוד גם בלילות ולמשוך קהל לא רק מהאזור. החידוש היה גדול – עכבר העיר ייסד קטגוריה מיוחדת – "ביסטרו" - כדי לאפיין את העוף המוזר שצמח לו ביד חרוצים ו"לקוחות היו רבים איתנו בגלל ששמנו ג'אז ברקע. אף אחד לא עשה את זה אז", מספרים השניים. חידושים נוספים שאח"כ הפכו לנחלת הכלל היו זרי הפרחים הענקיים והמרשימים שעיצבה רותי וחזונו המיובא של מתי בדבר תאורה אפלולית ונרות על השולחנות כתחליף להלוגנים ואווירת "חקירות השב"כ" ששררה אז בת"א. "זה היה הבית שלנו" מספרת רותי "בהתחלה כל הכלים היו שלנו ובסופו של דבר העובדים הפכו לילדים שלנו". הצמד קיבץ סביבו צוות נאמן, מהוקצע ומסור, שהפך לסימן ההיכר המקצועי של עסקיהם, ולמען קידומו הוקם ב-2003 הבראסרי M&R (מתי ורותי, אם זה לא ברור) באבן גבירול. "זה אנשים שנמצאים איתנו כבר 10 שנים ועברו את שטיפת המוח שמתי יודע לעשות כדי להחדיר את הרעיון ויכולים להמשיך אותו הלאה" אומרת רותי. מתי טוען שאין ממש מוטו מוגדר, אבל העיקר הוא ש"זה לא רק אוכל, זה אירוח", ורותי משלימה: "אין קצוות. זו חוויה שכולה צריכה להיות מושלמת". כדי שיהיה ל"ילדים" לאן להמשיך ולגדול, הקימו השניים גם קונדיטוריה צמודה לקופי בר – "הבייקרי" ועוד אחת צפויה לקום בעוד כמה חודשים בצמוד לבראסרי. המיזם הגדול הבא של הצמד הוא מלון בוטיק במונטיפיורי, שעיקרו מעט חדרים, שירות אישי מאד, דגש על עיצוב ובר-מסעדה איכותי בקומת הכניסה.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי