הפצוע הפולני בסבסטיאן

חבריי הקרובים טוענים שאני היפוכונדר ושאחת לכמה שבועות אני ממציא לעצמי איזו מחלה, מתמכר לעניין ויוצר נטל כבד על מערכת הבריאות העולמית. לעולם לא תשמעו אותי מודה בכל הדברים המיוחסים לי כמובן. אולם לפני שלושה שבועות זה באמת קרה! נשברה לי היד. בנסיבות מגוחכות אמנם, אבל נשברה. גבס זה משהו שטרם היה לי. שחמת הכבד, טיפוס הבטן וצרעת דוב המערות - כן, גבס - לא! כל כך התרגשתי שלא נתתי לאף אחד לצייר לי עליו...

כאות הוקרה לא' חברי היקר שבילה איתי חצי לילה במיון של איכילוב וכאות גבורה על תהליך השיקום המפרך שעברתי, החלטנו לצאת לחגוג את הורדת הגבס. המטרה הייתה מקום שמשלב אווירה שמחה, אלכוהול איכותי וכמובן אוכל טוב. מסעדת 'סבסטיאן' בהרצליה פיתוח נותנת את כל זה והרבה מעבר. כך, בעודי מתבכיין כמו תינוק בכסא שליד הנהג על מר גורלי, שמנו פעמינו לעבר ביצת ההייטק של ישראל.

הופתענו לגלות שביום שלישי בערב המקום שוקק חיים. א' פילס את דרכנו בתוך הקהל הססגוני שפקד את המקום, עד למקומנו השמור בסמיכות לבר. נכון, סבסטיאן היא חלק ממשפחת קפה נואר המהוללת אולם פה מדובר על אופרה אחרת לגמרי - חלל ענק ומרווח, שולחנות מעוצבים לצידם כסאות עץ וספות אדמדמות, תאורה נעימה ומוסיקת צ'יל-אאוט שמחה שמתנגנת ברקע. באחת מפינות המסעדה ממוקם הבר המרשים ולצידו פזורות כורסאות בר מרופדות.

בטרם הספקנו להתרשם מהאווירה המחשמלת, ניגש אלינו אורי הסומלייה ובמקצועיות הציע לנו ממבחר יינות המקום השוכנים בויטרינת ענק בסמוך לבר. אחד ריזלינג לבן מרס 2002 (37 ₪) לא' ואחד אבר-רד אדום 2005 של עמק האלה (38 ₪) בשביל הפצוע הפולני, היו בהחלט השקעה משתלמת.

ברגע של חולשה התחייבתי בפני המלצרית שלא אכתוב את שמה, אז רק אומר שפשוט אין דברים כאלה! מקצוענית מכף רגל ועד ראש, כזו שחיה ונושמת את התפריט. מעט מבולבלים ממבחר המנות הרב בחרנו בשתי מנות פתיחה: ברזואלה פילה בקר (57 ₪) עם שמן כמהין, מעט קונפי שום, מח עצם בצד ופרמזן איטלקית מגורדת מעל - מנה ענקית ומדויקת להפליא לחובבי הבשר האדום בגדולתו.

הזדמן לנו להיות עדים להשקתה של מנה חדשה שנקראת סלט סינטה (64 ₪). מדובר באחת ממנות הפתיחה היותר מעניינות שישנן שמשלבת בשר אדום רייר, גבינת פקורינו, עלי רוקט, ענבים שחורים ושומר צלוי עם וינגרט פטל. פשוט חגיגת טעמים.

"אבל רגע, צריך לנוח מעט", אמרנו, אחרי הכול אנחנו כבר מזמן לא בקו הבריאות. אם כך, יצאנו להפוגת סיגריה ברחבת הכניסה המרשימה והתמוגגנו לנו מהאנרגיות הטובות של האזור, קצת אחרי שאנשי ההייטק מפנים את מקומם לבלייני הלילה.
קריאתה של המלצרית והאגדה פילחה את השקט והחזירה אותנו בצייתנות למקומנו, שם המתינו לנו שתי המנות העיקריות: שני נתחי סטייק צלע לבן 450 גרם (82 ₪) מתובלים ברוטב פורט תאנים מתקתק - מנה ענקית ומשביעה; וקדרת פירות ים (84 ₪) שכללה שרימפס, קלמרי (על ראשיהם), סרטנים ומולים ברוטב יין לבן, חמאה, שום, צ'ילי, אספרגוס, ארטישוק ועגבניות (מקווה שלא שכחתי אף אחד) בתוספת לחם הבית (14 ₪). מנה מדהימה שדורשת לא מעט התעסקות (זהירות עם הפיצוח של הסרטנים. תשאלו את א'). אורי הסומליה שקלט בזוית העין שכוסות היין שלנו מתרוקנות, נזעק למקום והציע סיבוב שני של טרפוצ'ה אדום מארגנטינה (38 ₪).

סביב השעה 23:00, שמחים ועליזים מהיין ומהאווירה המיוחדת שהחלה נרקמת באזור הבר, התפנינו סוף סוף לקינוח. "את תבחרי" אמרנו לאגדה, "לא, אתם", "לא, את", לא, אתם".... חצי שעה מאוחר יותר נחת על שולחננו סמי-פרדו חלבה (39 ₪). מה זה סמי-פרדו? זה בעצם חצי מקפא. באמת, ביקשו שנכתוב חצי מקפא (בינינו עדיף על מקפא שלם לא?) של שמנת עם שברי שוקולד ומעל גנאש שוקולד עטוף בהמון המון שערות חלבה... תענוג. א' היקר אכל את הכול כמעט לבדו, אני הלכתי אגב על חצי דקסמול סינוס (עדיף על שלם...).

Clocks של Coldplay שהתנגן לפתע ברקע, הזכיר לנו שהשעה כבר מאוחרת. נפרדנו בקושי מהמקום (ומהמלצרית) בהבטחה לחזור שוב שנהיה קצת יותר בריאים.

* הכותב היה אורח המקום.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי