קיץ מבטיח ברביבה וסיליה

בהתחלה לא התלהבנו מרעיון המסע לרמת השרון. עבור שני אנשים שתכונת האופי הבולטת שלהם היא עצלנות עילאית, מצטיירת רמת השרון כרחוקה מדי מהספה בבית. למרבה המזל התגברנו בסוף על הבטלנות, השכבנו את החתולים לישון והפלגנו אל העיר הצפונית. בדיעבד אני יכולה לומר בפה מלא, שהייתה זו אחת הסיבות המוצדקות ביותר לקום מהספה.

'רביבה וסיליה' מתפרשת על פני חמישה חללים צמודים, ולמעשה ממלאה לבדה שטח של מרכז מסחרי קטן. למרות הגודל הזה הייתה המסעדה הומה ומלאה באופן רציף, משש וחצי אחר הצהריים, אז הגענו, ועד לכתנו קרוב לתשע. המקום כולו מקרין יוקרה נונשלנטית, סועדים צעירים ומבוגרים מסכמים פרטי עסקאות על כוס קפה, או מסבים לחגיגה משפחתית בחדר הפרטי. אנחנו התיישבנו בחצר היפה, שולחנות עץ פשוטים לצד עצי לימון ותפוז סיני דקורטיבי. היה נעים באחר הצהריים הזה, רוח אביבית, כמו שאביב אמור להיות. בכלל, הכל היה בדיוק כמו שצריך בערב הזה, ואף יותר מכך.

רועי, מנהל המסעדה, המליץ על סנגריה קרה (32 ₪) בתור התחלה. יין רוזה צונן עם פירות קיץ, שהגיע בכוס שמנמנה וחמודה על רגל והיה קליל, אפילו מעט קליל מדי לטעמי. הבחור העדיף בירה, ורועי הציע 'נגרה מודלו' (32 ₪), מקסיקנית כהה ומיוחדת, שאינה מוכרת כמעט בארץ ולא בצדק. לצד האלכוהול הוגשה לנו סלסלה נדיבה של לחמניות הנאפות במקום, הכוללת לחמניית צימוקים אוורירית, לחם בירה ובגט קטן. הלחמים היו טעימים וכל אחד מאיתנו נאלץ להרחיק אותם מהשני, כל אימת שהרעב גבר עלינו. רצינו להשאיר מקום לאוכל, ואחר כך התברר עד כמה צדקנו.

רביבה וסיליה קיימת מזה עשרים ואחת שנים, ומפגינה בכך יציבות מופלאה ויוצאת דופן על רקע נוף המסעדות ההפכפך בארץ. לפני שלוש וחצי שנים הרחיב המקום את תחומי פעילותו, והפך מבית קפה פופולרי למסעדה המציעה גם ארוחות מלאות ומושקעות. בכל חצי שנה מתחלף התפריט ולאחרונה הושק תפריט קיץ 2009, הכולל שלל מנות ראשונות דוגמת קרפצ'יו בקר או חציל קלוי, עיקריות כמו סינטה צרובה או פסטה הנעשית במקום, וגם ארוחות בוקר, סלטים ומאפים.
החל במוצאי חג השבועות יוצע למבקרים בשעות אחר הצהריים תפריט נוסף מיוחד, הכולל כמה מנות קטנות המתאימות לקהל המגיע לישיבות עבודה או למשקה לפנות ערב, וכן יינות וקוקטיילים מיוחדים. שאלנו אם התפריט הרגיל יהיה זמין גם הוא בשעות אחר הצהריים, ונענינו בחיוב, מי שירצה את השניצל שלו, כך נאמר, יקבל.

רועי הציע לנו להתרווח בכיסאות, ולהניח לו להזרים אל שולחננו מבחר מנות, בעיקר מתפריט אחר-הצהריים החדש. נענינו בשמחה לאתגר, בטוחים ביכולותיהן של קיבותינו העשויות ללא חת.

ראשונות הגיעו מבחר גבינות (42 ₪) - פלטה מלבנית צרה ונאה, הכוללת נתח עבה של גבינת מרסלאן עיזים טובה, פרוסת מנצ'גו קשה, ו'גבינה כחולה נסתרת', חצי רכה עם פס כחול של עובש חבוי, אותה חיבבתי עמוקות. יחד איתן הוצבו על הפלטה גם אשכול ענבים וכמה תותים מתוקים שהתאימו מאוד. מיד אחר כך קיבלנו ברוסקטה (32 ₪) - שתי פרוסות לא קטנות של בגט אפוי במקום, עמוסות בגבינת סנט מור נהדרת עם דבש ואגוזי מלך, ומונחות על סלט ירוק מתקתק ונעים.

בטרם הספקנו להתענג כראוי על הברוסקטה, הונחה על השולחן פלטת אנטיפסטי (38 ₪) - מנה מנצחת שרק בשבילה שווה להגיע לרמת השרון. עשירה, חושנית, יפהפיה. היו שם פלפלים זעירים קלויים, פטריות שמפניון מתובלות, שני גבעולי אספרגוס פריכים, זוקיני, שלוש פרוסות נדיבות של גבינת ולנסיי טובה, ושלוש פנכות: באחת עגבניות מיובשות, בשנייה זיתים שחורים שמנמנים ובשלישית סלט עדשים ביוגורט, פשוט נפלא. עם המנה הגיע גם לחם טרי וטוב.

בעודנו מתענגים הפציר בנו רועי שנשאיר עוד מקום, גנחנו בהסכמה מיוסרת, והתאפקנו באומץ לא לחסל הכל. יחד עם כוס קברנה של קלו דה גת (40 ₪), שביקשתי בשביל לחזק את הלב לקראת המנות הבאות, הגיעה פרפדלה אליו אוליו (56 ₪) עם עגבניות קטנות, צנוברים, שפע עלי רוקט ופרמזן. קיבלנו גם את מנת הצ'וריפן (48) מתפריט אחר הצהריים - בגט עסיסי, עמוס בפרוסות אנטרקוט דקות, עגבניות ורוקט, ומלווה בצ'יפס פריך.

הייתה זו אחת הארוחות המוצלחות שאכלנו מזה זמן רב. כל אחת ואחת מהמנות הייתה מדויקת, טרייה ונפלאה. כשכבר נדמה היה שהובסנו בקרב ושלא נוכל לטעום עוד פירור, נגררנו בעל כורחנו אל ויטרינת המתוקים, וזו עוררה בנו אמונה מחודשת ביכולותינו.

על מדף ארוך ניצבים מיני פרלינים מפתים, טארטים שונים, עוגות וקינוחים מכל סוג, כולם יפהפיים דיים כדי להחריב כל דיאטה, לא שאנחנו בדיאטה, חס וחלילה. שוב הנחנו לרועי לבחור עבורנו, ובהוראתו שוגרו אל שולחננו, יחד עם אספרסו קצר (8 ₪) והפוך קטן (13 ₪), שתי פחזניות קטנות במילוי קרם פטיסייר (4 ₪ האחת), קינוח של גבינת מסקרפונה בכוס זכוכית (34 ₪) עם קרם פטל ובישקוטים טבולים ברום, בעיטור תותים ואוכמניות, שהיה מתוק מדי לטעמי, וקראנץ' (34 ₪) - קינוח לשוקוהוליקים, שכלל מוס שוקולד מריר על בסיס עוגת שוקולד, עם שברי וואפל קראנצ'. אכזרי.

בתחילת הערב סיפר לנו רועי שלמרות המיקום של רביבה וסיליה, רוב הסועדים מגיעים אליה מתל אביב. באותו שלב לא כל כך הבנו למה מרחיקים התל אביבים עד רמת השרון, אבל בתום הארוחה כבר הכל היה ברור. שווה כל קילומטר וקלוריה שצברנו.

* הכותבת הייתה אורחת המקום.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי