206 בשרים בליגת העל

אני לא חובב ספורט גדול. אני לא יודע מי אלופת המדינה בכדורסל, לא בכדורגל ובטח לא מי יושב ראש ההתאחדות. למזלי כשנכנסנו ל-'206 בשרים', אף אחד לא הבחין בכך.
סוף סוף הצלחתי לממש את הפנטזיה שלי ולהרגיש כמו גבר אמיתי שאוהב ספורט, מכוניות יקרות ו.. טוב, לבשר אי אפשר לערער את המחויבות שלי.

הגענו, אני ו-י', שהטיל עלי את משימת הכתיבה לשם שינוי, כשאנחנו מוכנים לארוחת בשרים מפנקת כמיטב המסורת שנמשכת עוד מאז ימי ההוללות הצעירים שלנו.
זה תמיד בא טוב. אלכוהול ואחר כך בשר. נכנסנו ומיד התקבלנו פנינו בברכה ע"י בבר, המלצר הכנראה מיתולוגי של המקום. מיתולוגי מכיוון שבינות לעשרות תמונות האליפות, ארוחות חגיגיות ותיעוד של נצחונות של מכבי תל אביב בכדורסל (את פיני גרשון אני עוד מזהה) שהתנוססו על הקירות, צפו להן גם כמה תמונות וקריקטורה אחת של המלצר שלנו.

בעוד בבר מושיב אותנו בשולחן פינתי, ממש מאחורי גוורדיה של שדרני ספורט מפורסמים ורעבים, הוא כבר מספיק לחלץ מאיתנו התחלה של הזמנה וכעבור שתי דקות מונחות על השולחן שני חצאי גולדסטאר (21 ₪) ושלושה שוטים של וודקה קפואה. אני לא יודע איך ומתי, אבל מתישהו כשלא שמתי לב, גולדסטאר הפכה לאחלה בירה.

הוא שותה איתנו ואנחנו סוגרים על פלטת סלטים (29 ₪), שהגיעה מלאה בכמה סוגי סלטים על בסיס חצילים - במיונז, בכבד, בעגבניות וסלט ירקות רגיל, 'חומוס על הכיפאק' (21 ₪) שהוא חומוס עם המון טחינה, שהיה טעים במיוחד וצלחת פטריות חמות (28 ₪).

בזמן שי' ואני מסתערים על הסלטים (כן, האלכוהול עובד), מנגבים בפיתות טריות חומוס מעולה ומדברים על הזוטות שמטרידות אותנו, אני מספיק להעיף מבט חטוף אל השולחן מאחורי ולהאזין לשיחות רציניות עד מוות על כדורסל. אני מביט מסביבי ובוחן את המקום. שולחנות עץ כבדים, אווירה משפחתית של פעם, כבוד ומסורת.
בין שולחנות העץ, המראות והמזכרות שמקיפים אותנו, אני תוהה אם עוד רגע לא יקום מייקל קורליאונה מאחד השולחנות, יירה בשוטר ובפושע, ישמוט את האקדח וייצא בצעדים איטיים החוצה. במקומו מגיע בבר ושואל מה ניקח למנה עיקרית. אנחנו מזמינים ביחד. קבב מזרחי (51 ₪), פרגיות (54 ₪), צלעות כבש (88 ₪), ואני מוסיף בלי לעצור את עצמי גם טבעות בשר לבן (88 ₪).

הפסקת סיגריה. יש פינת עישון במרפסת קטנה ופרטית לצד המסעדה. בבר בא לגעור בנו שהבשר מתקרר ואנחנו נכנסים מיד כדי לא להעליב אף אחד. אני מתיישב מול השולחן העמוס ומיד מתחיל לטעום. י', מושחת שכמותו, מתחיל מהטוב ביותר ושולח יד אל צלעות הכבש הרכות. "טעם של גריל איכותי", הוא מזרז אותי לטעום, אבל לא. לא אני. אני מגיע מאסכולה שונה. לא ישנה הבשר הטוב ביותר במסעדה את העובדה שאם הפרגיות לא עשויות טוב, המקום מקבל מבחינתי ציון נכשל אחד גדול. אני טועם בזהירות. הפרגיות מעולות.

אני מוסיף וטועם ולא טועה - הפרגיות טובות במיוחד. אני מארגן לי ביס מהקבב ומפנק אותו במעט סלט חצילים במיונז. תענוג. קיבלנו גם פלאפל ברגע שהיה מוכן. לא מוכן מספיק לטעמי. אמנם פריך מבחוץ אבל עדיין מעט משחתי מבפנים. י' אוכל כשר ולכן את טבעות הבשר הלבן אני אוכל לבד, וכאילו כדי להרגיז אני טועם ומיד מצהיר שמקומו של החזרזיר הז"ל בגן עדן.

אני חייב לתת ציון 9 מתוך 10 ל-206 בכל הנוגע לבשר. יש כמה מקומות בארץ שדורכים על אותה המשבצת של 206, אבל מסעדה זו עומדת על שלה ונותנת פייט רציני לכל ה"מפגשים" למיניהם.
מצד שני, בעוד י' ואני יושבים שם נפוחים מאלכוהול ובשר, אני אומר תודה לאל שהגעתי עם חבר ולא עם בת זוגתי. להערכתי הייתי מקבל על הראש אם הייתי מביא אותה למסעדת הבשר הפשוטה, המשפחתית והגברית הזאת.

אנו מוותרים על קינוח אבל בסוף איכשהו משתכנעים לקחת קרם בוואריה (29 ₪). כרגיל אני יודע על מה אני מדבר. זו לא מסעדה לקינוחים, זו מסעדה של גברים וגברים אוכלים בשר, לא קרם בוואריה.
וזה מה שאני לוקח איתי משם. את העשייה המדויקת והטעם המשובח של בשר איכותי מלווה בהרבה אלכוהול, את הסלטים העשירים והטעימים ואת השעתיים בהם אשכרה הרגשתי כמו גבר גבר.

* הכותב היה אורח המקום.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי