חוויית הזגזוג בנפתולי תל אביב בעודי חמושה במכונית מימי הקלאץ', מלווה ברוב הפעמים בלשון שיקוצים ובניבולי פה שאני מצטערת עליהם תוך כדי מעשה, בעוד שיציאה מן העיר מביאה עמה בהדרגה תחושה מתפשטת של רוגע, משהו חינני ופחות יומיומי. 12 קילומטרים מתל אביב (מדרך השלום, אם נדייק), עשרים דקות, ומגיעים לממלכה של 'צ'ארלי'. וכיף שם בצ'ארלי.
חלל גדול ומרווח (שמכיל עד כ-150 סועדים!), שבצהרי אמצע השבוע שולחנותיו עמוסי סועדים. חלק מן החלל הוא מרפסת סגורה שעובדת יופי באירועים פרטיים. ממרבית מקומות הישיבה מתאפשרת תצפית לגן רגוע ופסטורלי מחוץ למסעדה, מה שמצליח בן-רגע לבודד את הנפש ולהשכיח ממנה את מיקומה הגיאוגרפי בעולם. מלצרים מחויכים מסתובבים להם בנועם בין השולחנות, בידיהם כל טוב. המוסיקה נעימה, הריח נפלא, השולחנות יפים, נוחים ושונים זה מזה במראם, התקרות גבוהות, כורסאות העור מכובדות, המנורות מרשימות ומזרקת המים פשוט מלבבת. עיצוב מוקפד אך לא מרוחק (או פלצני, בשפתנו), שמשרה ביטחון ונוחות. עד כה: הבטחה.
טרם הספקנו לעלעל בתפריט עב הכרס, וכבר זכינו בפרס מתאבן: קערית של חמוצים-מתוקים. ועוד לפני שהספקנו להחליט מה יעלה בחכותינו, אלה חוסלו כליל (מי אמר עב כרס?). שליש סטלה (22 ₪) לשף האישי שלי, מינרלים (10 ₪) בשבילי - והרי אנו ערוכים לפינוקי ידיו של השף ויטל סיני. בהמלצת המקומיים האדיבים בחרנו למנות פתיחה מנה מוקפצת של כרובית ושומשום בפנקו וצ'ילי חמוץ-מתוק (18 ₪), בסלט כאוס כה מקורי ופריך להפליא של כרוב אדום ולבן, נבטים ואגוזים בוינגרט שומשום (21 ₪), במאקי חמדמד של שרימפס, מנגו ומלפפון עם ספייסי מיונז במעטפת אבוקדו (קריבי שרימפס, 30 ₪), ובשלוש יחידות מאודות ובלתי מזיקות של גיוזה עוף בדים סאם (30 ₪). ארבע המנות היו נקיות ופשוטות במראן, ובעיקר משובחות בטעמיהן. התיאבון - שתודה לאל היה שם כבר קודם - נפתח כשער זהב, ולא נותר אלא להמשיך במלאכה.
השרימפס עשו לשף שלי טעם של עוד, ולכן בחר בהמשך הישיר במנתו העיקרית - תבשיל פירות ים בקארי ירוק עם שרימפס, טבעות קלמרי, מולים, אספרגוס ובזיליקום (83 ₪). מנה חריפה וטעימה שהוגשה בתוספת קערת אורז מאודה.
בגזרתי (שבה בימים אלה עוּבּרי ואני בעיקר בעוף עסקינן) נבחרה מנת אטריות אודון יפניות משגעות עם נתחי עוף, כרוב, פטריות ועלי בוק צ'וי ברוטב טריאקי וחלב קוקוס (51 ₪). שתי המנות היו הגונות בגודלן (הנה יתרון נוסף בנשנוש פרברי) והוכתרו בתמימות דעים מוחלטת כערבות לחיך וכמשביעות בצורה לא תוקפנית או מעייפת, מה שכמובן השאיר מקום לצפוי מכל במסעדה אסייתית - מה אם לא בננה בטמפורה בתוספת גלידה ושוקולד חם (28 ₪), שדישנה אותנו בעונג.
מפשפוש מאחורי הקלעים מתברר שהשם צ'ארלי נובע במקורו משמו של השער בחומת ברלין שמחבר בין המזרח למערב, checkpoint charley, וכך גם הבראסרי האסייתית, שמבקשת לחבר בין שני העולמות. אוכל אסייתי בנגיעות מערביות - בטעם ובעיצוב כאחד. ובעודי שבעת רצון (ושבעה באופן כללי), אני מחליטה בפשטות שצ'ארלי מבטיחה וגם מקיימת.
הנוחות, המחירים, היעדר היומרה, הטעמים הקולעים בול והשירות, הופכים את צ'ארלי לממלכה מפנקת ואיכותית, שכל אחד יכול להרשות לעצמו לכהן בה כמלך ליום אחד. איפה קורה שבפחות מ-300 ₪ (כולל אלכוהול וקינוח!) אפשר לסעוד כך כיד המלך, וכל זה עוד כשבמשך כל הסעודה הכרכרה מחכה ממש מחוץ למסעדה, בחניון רחב ידיים שכולו חינם? יסלח לי מי שלא נוהג לאוורר את שערות ראשו מחוץ לתל אביב בימים כתיקונם, אבל ההוא שבאמת מחפש להתפנק צריך לנסוע ליהוד, להגיע לצ'ארלי, לאכול טוב ובלי חשבון, ולקנח בבננה טמפורה.
* הכותבת הייתה אורחת המקום.
*הכתבה מכילה תוכן שיווקי
השדות המסומנים בכוכבית הם שדות חובה
השדה שהוזן לא תקין, שננסה שוב?
נפרסם את תגובתך בהתאם לשיקולי המערכת