על סושיה ודעות קדומות

מיקה באה מירושלים במיוחד כדי לאכול איתי סושי. אני, שבעברי ניהול חנות שוקולדים קטנה, למדתי כבר דבר או שניים על היחס הישיר שבין נאמנותם של חבריך לבין כמות האוכל שאתה מציע להם בחינם, ולכן סירבתי להתרגש מהמחווה. למרות זאת שמחתי על בואה של מיקה, הנה מישהי שתדע להעריך דגים נאים, שלא כמו אהובי המושבניק השמרן שמסרב להתקרב למאכלים שלא בושלו עד כלות.

אורן, הבעלים של המקום, קיבל אותנו בחביבות והציע לנו שולחן בשמש. פתחנו בסאקה חמה (23 ₪) שהלכה מעולה עם השמש, הרמנו כוס לחיים - "קמפאי" ביפנית - והתפנינו להביט בתפריט. התפריט של הסושיה ידידותי מאוד למשתמש. כל מרכיבי הרולים מפורטים באריכות ובצידו השני של הלוח מוצגים צילומי המנות לטובת מאותגרי המינוחים היפנים. אורן לא נתן לנו להתלבט יותר מדי וציווה עלינו לפתוח בכמה מהראשונות של המקום. "אני לא בעד מגוון עצום של מנות", אמר אורן. "אנחנו מקום של סושי, מי שרוצה שיפודים, שילך למקום אחר". האמירה הזאת לא עלתה בקנה אחד עם טעמם המשובח של שיפודוני השרימפס (18 ₪) שצווינו להזמין. הם היו מוצלחים וטעימים, ואם היה לי עוד ספק בשאלה האם כדאי להזמין מנות שאינן סושי בסושיה, מנת ה'ספאגוס' הסירה אותו באחת. הספאגוס (26 ₪) הן יחידות אספרגוס אציליות, עטופות בסלמון צרוב. סלמון ואספרגוס הם שניים מאהוביי הבלתי מעורערים, והמנה הקלילה והיפה הזאת בהחלט נתנה להם כבוד.

אבל לסושיה באים כדי לאכול סושי, ולנו לא הייתה שום כוונה לערער על ההיגיון הבריא הזה. אורן המליץ על 'אורה טרילוגיה' (19 ₪) - ארבע יחידות של רול עם סלמון, טונה, דניס, וגם חסה ומלפפון, טבולים ברוטב צ'ילי בזיליקום. אני מתה על דגים נאים, וכשיש כמה סוגים ברול אחד, הכי טוב. 'אורה בטטה' (16 ₪) הוא רול צמחוני שדגמנו גם כן, עם בטטה טמפורה, אספרגוס, שיטאקה ומלפפון, עטוף בפרוסת בטטה - רול טעים על אף צמחוניותו.
הרול הלבן (18 ₪) עטוף בחביתה דקה במקום באצה, פחות עשה לנו את זה, אבל נהנינו מאוד מרול אינסייד אאוט עם דניס ושיטאקה (29 ₪). ניסינו גם מהחדשים הדי-מקוריים את ה'סלמון מעופף' (24 ₪), הכולל גבינת שמנת עם סלמון מעושן ואספרגוס, ועטוף בסלמון נא. הרול הזה פחות הזכיר לי סושי בטעמים שלו, ויותר סנדוויץ' סלמון, אבל היה נחמד. גם רול פרושוטו (18 ₪) עם גבינה צהובה, עגבניה ומלפפון, עטוף בפרוסת חזיר, היה טיפה יותר מיוחד ממה שאני רגילה. כדי לאזן עם קצת קלאסיקה הזמנו גם סלמון-אבוקדו (23 ₪) - הרול הנמכר ביותר ברשת לדברי אורן. הוא לא אכזב. 'קונוס טרילוגיה' (19 ₪) שבר את החרם שלי על קונוסים באשר הם. בהרבה מקומות הם מועמסים בכמות מייגעת למדי של אורז, ומעוטרים רק בנתחי דג וירק דקיקים. הקונוס הזה היה גדוש בשלושה סוגי דגים וירקות, והיה טעים ומיוחד.

בתום הארוחה הענקית הזאת הוזמנו לסיור במטבח. בחרדת קודש פסענו אל תוך החדר השמור והסטרילי ביותר, ממלכתה של מכונת האורז, אבן היסוד של הסושיה. המכונה מוציאה דפי אורז דקים ואחידים בעוביים, בשלושה גדלים שונים לפי הצורך. הצצנו גם בדפי ההוראות המצולמים שעל הקיר, המזכירים כמה שעות ניתן לשמור כל חומר גלם בטרם יושלך הפחה בחוסר רחמים.
בסושיה מקפידים מאוד על סטריליות וניקיון, דבר הכרחי בכל מקום המגיש דגים נאים, אבל היה יותר ממרגיע לראות את זה במו עינינו. זכינו גם להתבונן בשיטת הגלגול המיוחדת של הרול השחור-לבן, שיטה אותה הגה אורן באישון לילה, בהברקת פתע שאחריה לא תמשיך ההיסטוריה במהלכה הרגיל, כמו ניוטון בשעתו בנפול עליו תפוח, וקצת גם כמו בתיה עוזיאל (הוא ניסה את השיטה קודם על יבש, בקיפולי נייר).

הלכנו משם שבעות מאוד ומרוצות לא פחות. אין לי ספק ששוב אשוב, ומי יודע, אולי חוויותיי הנלהבות יסייעו לי בהמרת דתו העקשנית של המושבניק, וגם אותו אצליח לגרור לכאן יום אחד.

* הכותבת הייתה אורחת המקום.  

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי