פאשה - בשבי האימפריה העות'מנית

בראשון האחרון נכנסתי עם אחותי ההריונית למסעדה הטורקית-אורפלית הכשרה 'פאשה' שברחוב הארבעה. ואז זה קרה:
זיתים,פלפלים ולימונים כבושים, עריסה, סלט עדשים, סלט שעועית, סלט טורקי, תפוחי אדמה עם שמיר ולימון, לחם מהטאבון, שמן זית ורכז רימונים, קובה מטוגנת, צנון כבוש, קובה חמוסטה, חציל בלאדי בטחינה, מחשיא חמוד, סלט שקדים קצוצים, ירקות קלויים בטאבון, פרגית בפיסטוק וקשיו, תבשיל במיה ובשר, בורגול, פילה בקר, קבב טורקי מהטאבון, קדאיף אגוזים, גלידה עם שערות חלבה ושתי כוסות תה עם נענע.*

אבל בואו נתחיל מהתחלה. כאמור, פגשתי את הבחורה שבלעה את אחותי (חודש שמיני) בכניסה לפאשה בערב יום ראשון – שכידוע, נחשב לאחד הערבים החלשים בשבוע - והמקום כבר היה חצי מלא. 40 דקות בערך אחרי שנכנסנו הוא כבר התמלא לגמרי. 120 דקות בערך אחרי שהוא התמלא לגמרי, הבנו בדיוק למה.

אחותי כמעט טרפה את המלצרית החביבה שהבינה שהיא חייבת קודם להקריב קורבן לאלת ההריון לפני שתוכל בכלל לדבר על עיקריות. היא שבה מהר לשולחננו עם מגש עמוס בסלטים (18 ₪ לסועד) שכללו בין היתר זיתים מצוינים, עריסה פיקנטית, טחינה מעולה, סלט עדשים, סלט שעועית, 3 קובות מטוגנות (מעט יבשות), צנוניות, לחם חם ונהדר מהטאבון עם שוס מקומי - מטבל שמן זית ובתוכו רכז רימונים (כנראה תשובה לשמן הזית עם החומץ הבלסמי שתמצאו ברוב המסעדות). בהחלט תמורה נהדרת למחיר ודרך נהדרת לפתוח את הערב.

אחרי שהאחות שאיתי נרגעה, אפשר היה לדבר על הראשונות. המלצרית המליצה על הכל ואחרי שדחקנו אותה לפינה היא הסגירה לידינו שני שמות: קובה חמוסטה ומחשיא חמוד. אני רק חיכיתי לקבל אישור בע"פ, כי בלאו הכי הייתי בוחר בקובה חמוסטה (26 ₪) אחותי נשארה עם המחשיא חמוד - קישוא ותפוח אדמה ממולאים באורז ברוטב עגבניות (34 ₪). שנינו הסכמנו לחלוק את החציל בלאדי בטחינה (34 ₪). ניצלנו את ההמתנה להעריך את העיצוב האותנטי ואת הכלים המיוחדים אשר ממש מצליחים לגרום לך להאמין שאתה מינימום מתארח במסעדת יוקרה קונסטנטינופולית. אם במהלך הערב היה ניגש אלי מוכר משופם ומציע לי מעיל עור, לא הייתי מאוד מתפלא.

מוכר משופם לא הגיע, אבל הקובה, המחשיא והחציל כן. הקובה עשתה לי כיף על הנשמה כמו שרק קובה של רחמו יודעת לעשות לי, למרות שהקציצות היו פושרות משהו וחבל. החציל בלאדי בטחינה היה ענקי, חם ומטריף. והמחשיא? חמוד. הקישוא ותפו"א עם האורז היו טעימים אמנם, אך אולי משום שכבר ריפדנו את קיבתנו ואולי מחוסר התרגשות, אותם לא סיימנו מהצלחת.

מלמולים עייפים וחיוכים שבעים של תינוקות החלו לעלות על שפתינו וכשהגיעו העיקריות לשולחן נזכרנו שבעצם עברנו רק חצי. אל השולחן הצטרפו במבט מלגלג של:"בחיים לא תצליחו לסיים אותנו" -מיקס גריל (110 ₪) ובו סטייק פרגית בפיסטוק וקשיו, קבב טורקי ופילה בקר, לצידם שני תלי-אורז קטנים, תל אחד של בורגול, קערת בשר ובמיה ברוטב עגבניות, צלחת עצומה (קצת כמו להסתכל על האוורסט מלמטה) של ירקות קלויים בטאבון ואחרון חביב - סלט שקדים קצוצים.

המיקס גריל, שהוא מנה מייצגת של רוב הבשר שבתפריט, היה מצוין. בעיקר השילוב של הפרגית העסיסית עם הפיסטוק. באותו הערב לצערי לא היה במטבח צלע טלה, אשר בדרך כלל מככב בצלחת המיקס, אבל גם בלעדיו לא סבלתי. גם אצל אחותי נרשמו קולות של הנאה: תבשיל הבקר בבמיה (62 ₪) היה מצוין ולמרות שראיתי ירידה ניכרת במהירות הזזת המזלג מהצלחת לפה - היא שיכנעה אותי שזה לא בגלל האיכות, רק בגלל הכמות.

הבורגול והאורז היו נחמדים ולצערי גם מהם הצלחנו להרים אולי שתי כפות. הירקות מהטאבון (36 ₪) כללו מיקס מרהיב של קישואים, פטריות, תפוחי אדמה, בצל, פלפל חריף ותבלין גריל/פפריקה פיקנטי שאפשר לומר שבעיקר הסנפתי, מפאת חוסר מקום בקיבה. בימים כתיקונם אני בור ללא תחתית, אבל הפעם האימפריה העות'מנית כבשה אותי.
ברגעים אחרונים של הכרה אני זוכר את סלט השקדים הקצוצים (40 ₪). סלט כל כך טוב, טרי ומרענן שאפילו התעקשתי על המתכון: מדובר בסלט שקדים ואגוזים קצוצים, כוסברה, פטרוזיליה, הרבה בצל סגול, סומק, שמן זית ולימון. פשוט, טעים וגאוני.

בשלב זה (נשבע שלא ביוזמתי) הגיעו לשולחננו שני קינוחים: קדאיף אגוזים מהטאבון (26 ₪) וסורבה וניל ברוטב סילאן ושערות חלבה (26 ₪).
גייסתי איברים אחרים שיחליפו את הקיבה שאיבדתי אי שם בבורגול, ונתתי מאמץ אחרון, שהשתלם: הקדאיף - שהוא סוג של כנאפה רק ללא גבינה וכן עם אגוזים - היה טעים מאוד ומתוק במידה, דבר שממתקים מזרחיים מסוגו לא תמיד יודעים להיות.
דווקא סורבה הוניל עם שערות החלבה היה השיחוק: פשוט לקחו כדור גלידה, זרקו עליה שערות חלבה, עיטרו בסילאן וזהו! אין פשוט ובאמת שאין טעים מזה (לקח לי אפילו זמן להיזכר שמדובר בגלידה פרווה ולא בשמנת..).

לאחר  כמעט 3 שעות ועוד 3 קילו, נוכחתי לדעת למה אפילו ביום ראשון, גשום וקר נורא, מצליחה מסעדה אחת ברחוב הארבעה למלא כמעט את כל שולחנותיה (טפו טפו טפו) בלקוחות חדשים וותיקים: פשוט אין עוד מקום כזה שיגיש לך אוכל כל כך טוב, בכזו נדיבות, בלי יומרות, במחירים הוגנים וכמעט מצחיקים ותמיד עם חיוך, אין.
טוב שמצאתי את פאשה.

 
*(כתבה זו נכתבה כמעט יומיים אחרי האירוע, שזה פחות או יותר משך הזמן שלקח לי לעכל את כל המתואר לעיל).

* הכותב היה אורח המקום.  

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי