פה גדול בלה בוקה

יש רק דבר אחד שעליו אני מצטער ממרומי 28 שנותי - עוד לא טיילתי בדרום אמריקה. במבט לאחור אפשר היה להמיר את הרביצות על חופי גואה, הבזבוזים הפרועים בווגאס והשיעמום הבלגי או הצרפתי (מי זוכר) במסע איכותי ביבשת דרום אמריקה. רק כדי לגרות את הדמיון וקצת ללחוץ על בלוטות ההחמצה יצאנו למסע במדינות יבשת אמריקה הדרומית, מסע שהתחיל ברחוב עמק רפאים בירושלים, במסעדת לה בוקה (La Boca פירושו 'הפה').

את הערב התחלתי כמו חייל משוחרר, ילד קטן וסקרן כלוא בקליפה של גבר המשתוקק לגמוע חוויות וטעמים חדשים. נכנסנו למסעדה ומייד נצמדתי לדופן אקווריום ענקי בו שחו דגים שמנמנים בעלי מבט אדיש. החזיון הבלתי שגרתי של דגים חיים בירושלים כבר שלח אותי למקום אחר. המשכנו לכיוון השולחן, שם נגלה בפנינו חזיון נוסף מבעד לזכוכית אחרת. מהמרפסת של לה בוקה נשקף רחוב עמק רפאים בפרספקטיבה לא מוכרת. הרגשת החייל המשוחרר היכתה בי שוב, ליטפתי את שולחן העץ והכוסות הריקות כמי שעד כה היה רגיל למגע הפורמייקה והפלסטיק המצולק של חדר אוכל צבאי.

בעוד המלצר שוטח בפנינו את המיוחדים, הגיח השף גיא קמחי והציע טיול טעימות חובק ארצות, וכמו שמרמז שם המקום - דרך הפה. עוד בטרם הגיעו הפתיחים, הוגשה לשולחן ללא כל הודעה מוקדמת צלחת עם לחם הבית ומטבלים רעננים: ממרח שעועית לבנה, סלסה וגווקאמולי שבהחלט היוו שינוי מרענן לחמאה/ שמן זית-בלסמי המוגש בדרך כלל לצד הלחם והוסיפו לסקרנות הקולינרית. התלבטתי אם להשאיר את הבמה לאוכל ולהסתפק במים, אבל פרל'ה שכנעה אותי לטעום מכוס הקברנה של יקבי תשבי שלגמה (34 ₪) וכך הצטרפתי גם אני.

התחלנו עם אנצ'לדס עוף (45 ₪) - טורטייה שמרודדת במקום בשיטה ידנית וממולאת בתערובת של פיסות עוף רכות להפליא ושלל ירקות. הגליל השלם צופה בפרורי לחם פריכים והעניק מרקם נוסף למנה מגוונת ועשירה בטעמים. טורטייה לה בוקה (46 ₪ ) הצטרפה גם היא לשולחן - ביצה קשה, חצילים, פלפלים קלויים וגוואקמולי גולגלו בתוך טורטייה ונפרסו כמו היו מנות סושי. המנה משלבת כל כך הרבה אלמנטים ורעיונות, שהתמקדות במנה זו בלבד כבר חובק חצי עולם - חומרי הגלם המקומיים ושילובם מתקשר מייד עם מנת הסביח, הטוויסט עם האבוקדו והטורטיה מזכיר שמדובר במסע דרום אמריקאי אבל אופן ההגשה לא מבייש אוקאזו יפני מסורתי.

עוד לא הספקתי למפות את מגוון הטעמים והופיעו על השולחן מרק אפונה טרייה (31 ₪) ומרק שעועית שחורה וצ'וריסו (31 ₪). המנות הוגשו במרקיות מאורכות מרשימות ויוצאות דופן שתפסו את תשומת ליבה של פרל'ה. טריותה של האפונה הורגשה היטב בטעם והשתלבה נפלא עם נבטי האלפלפא וחתיכות הנאצ'וס שקישטו את המנה. מרק השעועית היה קרמי ועשיר, בעל גוון עז וטעם חמצמץ ששלח אותי מייד לחופי מקסיקו - הכי קרוב שהגעתי לדרום אמריקה בחיי. בעודי מפנטז על החוף ומטעמי הים, הגיעה לשולחן מנת סביצ'ה טונה אדומה (49 ₪) עשירה בטעמים, שתובלה ברוטב בלסמי מצומצם היטב וקושטה בנבטי אלפלפא שהתבררו כמוטיב חוזר.

המשכנו במסענו לכיוון המנות העיקריות. כנהוג בתרבויות הדרום אמריקאיות - הבשר מהווה את החלק הארי בארוחה. מנת הביפה דה לומו (136 ₪) - מדליוני פילה בקר בזיגוג רוטב יין, ומנת האסאדו פירות יבשים (94 ₪) היו משובחות ומפתיעות. על צלחת אחת בצבע אדום הוגשו לצד פירה קרמי, מדליוני פילה נדיבים, עסיסיים ורכים במיוחד שתובלו במידה מדוייקת. על השניה, נתחי אסאדו שנצרבו על הגריל ונאפו ארבע שעות בתנור עם שלל פירות היבשים. הבשר היה ספוג טעמים ונמס בפה ולצידו הוגש ריזוטו זעפרן טעים שפרל'ה חיבבה במיוחד. לשמחתי הרבה הבשר לא נפל באיכותו ועסיסיותו מבשרים ברמה דומה שלא הוכשרו, והדבר הפך את החוויה הדרום-אמריקאית לאותנטית עוד יותר מכפי שציפיתי.
השף קמחי, שדאג לעבור לאורך הארוחה ולפטפט עם הסועדים, קצר את המחמאות והצדיק את תעודת הכשרות המחמירה. בזכותה זוכה הבשר במסעדה להקפדה יתרה החל משלב הגידול, השחיטה, היישון והצלייה. הרווח כולו שלנו.

בגאווה של תרמילאים שכבשו את המאצ'ו פיצ'ו זה הרגע, נחנו בכסאותנו ממתינים לפינוק נוסף מהיבשת הדרומית והפעם בגזרת המתוקים.
לא איחרו להגיע צ'ורוס חם (34 ₪) ממולא בקרם חלבה ופסטייה ברילוצ'ה (37 ₪) במילוי שוקולד, חלבה ואגוזים. הבצקים המתוקים לוו בסורבה בטעמי קוקוס ופירות יער (32 ₪) וקושטו במקלות קינמון שלמים ופירות יער - שילוב מעניין שהוסיף למתוק-מתוק הזה מעט חמיצות וארומה.

בעודנו מפנטזים על הטיול שעוד יבוא, הופיע גיא עם שתי כוסות של יין רימונים משובח (כאילו ידע שיש סיבה למסיבה) וקיבל מחמאות נוספות בדבר השילוב הנפלא בין הטעמים, הייחודיות של מטבחו הדרום-אמריקאי-ישראלי והשירות הנפלא שקיבלנו. נראה שהוא רגיל לקבל מחמאות, כנראה שאנחנו לא היחידים.

* הכותב היה אורח המקום.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי