מגע הזהב של קפה איטליה

'קפה איטליה' היא הבייבי החדשה (יחסית) של האחים ירזין, קרובים רחוקים של מידאס, כנראה. כי כל מסעדה שהם מוציאים תחת ידם, הופכת למכרה זהב. רק שבמקרה שלהם, להבדיל ממנו, הם משכילים לנצל זאת ומי שיוצאים מורווחים יותר מהכל, הם אנחנו, הסועדים. המסעדה שוכנת באותו חלל בו שכנה פעם 'צימיצ'אנגה' האלמותית, אך ללא כל זכר עיצובי לכך.
הגענו בערב קפוא במיוחד וברגל (מה שמחנו לגלות שאנו גרים במרחק הליכה מהמסעדה). אולם עם כניסתנו בדלת המסתובבת (?!) הפשיר הקור וחיוך רחב נמרח על שפתינו. המסעדה מעוצבת פשוט נפלא (אורי בן דרור המוכשר עושה זאת שוב). עשו שם עבודה מדהימה של תאורה - מנורות עאלק-פלורסנטיות תולות ממעל, גופי תאורה עגלוליים מפוזרים ואור צהבהב, רך ועמום בדיוק במידה, שורה על המקום.
המסעדה הייתה מלאה לחלוטין, הומה באותו סאונד מבטיח טובות המורכב משקשוק סכו"ם ולהג של אנשים מרוצים שטעים להם. התיישבנו בקצה הבר המסיבי, בנקודה שאיפשרה לנו לבהות ולהתפעל מיעילות הטבחים ומבוהק הקרחת של אחד מהם ולי לסקור בהתפעלות את האסמבלאז' העיצובי המרשים שנגלה לפניי.

על דלפק שיש במרכז המסעדה, ניצבו זה לצד זה דלועים עצומות, אגרטל יפהפה שופע קאלות צחורות, קערת חרסינה מפוספסת מדהימה, בה רובצות בעצלתיים עגבניות בשלות, ומקבץ כוסות יין. מבט זריז מסביב גילה עוד ועוד מכלי החרסינה היפיפיים שנחשדו בהתחלה כשל ורסאצ'ה, אך הסתבר שמיוצרים ע"י אישתו של אחד מבעלי המסעדה (כן, אם תבקשו, תקבלו כרטיס ביקור). האווירה - אין מנוס מלבד הקלישאה החבוטה - חמימה. ביתית משהו, עוטפת ברכות, בטח לא מתפלצנת. לא מסעדה שחייבים לדפוק הופעה אליה ולעשות כניסה מרשימה. ממש לא.

אבל הברמן החביב כבר מתקרב עם התפריטים העצומים ואנחנו הרי באנו לאכול. התפריט מצטיין בפשטות עילאית - בלי פיוטים וליריות מיותרת - אינפורמטיבי. בהחלט חידוש מרענן. אחרי שני קמפרי אשכוליות אדומות (32 ₪), פתחנו, איך לא, בפוקצ'ה (12 ₪) מאורכת, משוחת שמן זית ומצוינת. מבין מנות הספיישל שבה את ליבנו סלט זיתים (42 ₪). אמנם קצת הופעתנו לגלות שזיתי קלמטה היו חלק קטן יחסית מהמנה, אך זה לא פגם בהנאתנו ממנה. עוד היו שם פיסות מוצרלה גמישה וטובה, קרעי בזיליקום, בצל ירוק, פטרוזיליה ועגבניות שרי בתיבול מינימלי של (הרבה) שמן זית מעולה ופלפל שחור. מנה שהשתדכה נהדר עם הפוקצ'ה, מן הסתם.
מנה ראשונה נוספת הייתה קלמרי סגול שלם משוטח על הפלנצ'ה עם קוביות קטנות של פלפל אדום, על מצע עלי רוקט (48 ₪). נשמע פשוט? אכן פשוט, אך מנה נהדרת. הכוכב הראשי פה הצטיין בטריות עילאית והתיבול, שכלל מלבד שמן זית סוג של חומץ מעודן שלא עמדנו על טיבו (שמפניה? הדרים?) החמיא לו עד מאוד.
המנות מוגשות בצלחות חרסינה לבנות שלוגו המסעדה מוטבע עליהן, לצד מפיות פוליש מפוספסות וסכו"ם כבד. כיף להרגיש איך חשבו פה על כל פרט, בלי לפספס דבר.

מתוך תפריט הפסטות ביקשנו פטוצ'יני תרד מפסטה טרייה (חלק מהפסטות בתפריט מסומנות בכוכבית, אות להיותן טריות) ברוטב שמנת ופטריות (50 ₪) ומתפריט העיקריות ביקשתי אני פילה דניס בקראסט תבלינים (88 ₪) ובן זוגי לארוחה את האנטרקוט (120 ₪). ניצלתי את ההפוגה לגיחה קצרה לעמדת המלצרים, שם איתרתי עוד קערה מדהימה מבית היוצר של אותה קרמיקאית מוכשרת ולהצצה לשולחנות אחרים. כולם, כך נדמה, ביקרו עם מזלגותיהם בצלחות שכניהם, חלקו מנות וליקקו אצבעות. ממש פמיליה אחת גדולה ומאושרת.

גם אנחנו הצטרפנו חיש קל למשפחה עת סובבנו מזלג ראשון בפסטה המצוינת וברוטב השמנת השמימי שהורגשו בו עשבי תיבול יבשים ובעיקר רוזמרין, שהפך את המנה למבושמת ומענגת במיוחד. שני נתחי הדניס שצופו בקראסט תבלינים ירקרק והוגשו עם רבע לימון ועם שעועית ירוקה חלוטה עם שום, שמן זית ובזיליקום (בקערה נפרדת, א-לה איטליה) היו אף הם עשויים בשלמות והאנטרקוט, 300 גרם ממנו, זכה בפי הקרניבור לתואר אנטרקוט השנה - משויש היטב, עשוי היטב ומוגש כמות שהוא, לצד סירות תפוחי אדמה אפויות בשמן זית ורוזמרין. כן, שמן זית חוזר כחוט השני בכל אחת מהמנות, ובנדיבות. זה משמח בהחלט.

חוט נוסף השזור בתפריט אומר פשטות. לא תמצאו פה להטוטים קולינריים, טרנדים מולקולריים או חומרי גלם מופרכים. מדובר במנות איטלקיות קלאסיות שמבוצעות בדייקנות ומחומרי גלם מעולים ומוגשות באוירה שמחה וידידותית.

עוגת גבינה על בסיס מסקרפונה וריקוטה (32 ₪) הכניסה לכיס הקטן את הניו-יורק צ'יז קייק שאפיתי לפני כחודש ליום הולדתו של אהובי, ואפילו אני נאלצתי להודות בכך ופאי פיסטוק ודובדבנים (32 ₪, 40 ₪ אם תוסיפו כדור גלידה. תוסיפו) היה עתיר חמאה, פריך קלתית ומושלם, על דובדבניו ותוכו הירקרק והרך.

2 אספרסו כפול של מאורו (10 ₪) ואנחנו כבר אמורים ללכת. אבל לא קל. הבטן תובעת מנוחה והלב קצת רוצה להישאר. למרות השעה, אנשים ממשיכים להגיע למסעדה. אין שולחן ריק. לא ייאמן. מגע הזהב של האחים ירזין ממשיך להוכיח את עצמו שוב ושוב. הקירבה לבית לבטח תוכיח עצמה כמסוכנת תקציבית. עם ארוחה עסקית ב-60 ₪ (ואחרי שנוצחתי בתחרות עוגת הגבינה) ספק אם ארצה עוד לבשל.

* הכותבת הייתה אורחת המקום. 

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי