מוג'ו פעם שניה

ב'מוג'ו' ביקרתי לאחרונה לפני כחצי שנה. הייתי עם אז עם אחי ויצאנו מופתעים לטובה. בכל זאת, נתניה. באנו, איך לומר, בלי ציפיות גבוהות מדי. שגיא הבעלים עדיין זוכר לי את השבחים שחלקתי אז לסושי המוג'ומנטלי שלו. מאז הביקור ההוא ידעה קיבתי עוד הרבה סושי והתרחבה בהתמדה מעוררת הערכה, כאילו במטרה לפנות מקום למקצה השני במוג'ו. השבוע הגיעה העת והזוכה הפעם היא הג'ינג'ית היפה שאיתי.

הגענו למוג'ו בסביבות 22:00 בערב של אמצע שבוע. למקום הזה היה ועדיין יש סטייל שנדיר למצוא מסוגו אפילו בעיר הגדולה. נדמה שהעיצוב הייחודי והמוקפד, המוסיקה המדוייקת והיעדרן המבורך של פלזמות מרצדות, הם שהופכים את האטמוספרה במוג'ו לנכונה כל כך. כל זה עוד לפני שנגענו בשתייה או באוכל. התיישבנו על הבר והמקום התחיל להתמלא בשחקני מכבי ת"א בכדורסל שחגגו אירוע פרטי. כדורסל לשמחתי הוא לא הצד החזק שלי, ולפיכך יכולתי להתרכז ביתר קלות בתפריט שהגיש לנו אביב הברמן. הג'ינג'ית התחילה במפתיע לגלות עניין במשחק שעד לפני רבע שעה לא ממש ידעה איך להגות את שמו. שניה לפני שקיבלה נקע בצוואר והוא התקבע לצמיתות בכיוונו של דרק שארפ, קיבלנו החלטה שעתידה לשנות את מהות הערב. הערב אנחנו מתמקדים בשתייה. חודשים שלא עשינו את זה והנה לנו הזדמנות מצויינת. בקבוקי האלכוהול בבר של מוג'ו נכנסו לכוננות ספיגה.

עיון בתפריט מלמד שכל הקוקטיילים עולים 38 ₪ ומרביתם הם כאלו שתוכלו למצוא במוג'ו ובמוג'ו בלבד. טעמנו בערך חמישה. אולי שישה. אחרי השלישי קצת התבלבלה לי הספירה, אבל מה זה חשוב. העיקר הוא שאני זוכר לספר לכם על ה'רייזינג' שהכיל שנאפס תפוח, צ'ילי, נענע וכוסברה. המון כוסברה. ואני שונא כוסברה. ממש שונא כוסברה. אני אפילו נשיא מטעם עצמי של אגודת מתעבי הכוסברה. אבל דווקא הקוקטייל התמים למראה הזה, הצליח להכניע 28 שנים של סלידה.
כשאמרתי את זה לאביב הוא הסביר שזה קוקטייל כוסברה שמיועד לשונאי כוסברה. המשפט הזה סובל אמנם מכישלון לוגי קל, אבל זה לא מנע ממני להמשיך לגמוע. עוד כיכבו בקוקטיילים 'אדי הוק' על בסיס וודקה וניל, אננס ושרי דובדבנים מתוצרת עצמית, שהיה משובח במיוחד. היה שם גם 'קריסטל מוג'ו' על בסיס סאוור, ליקר ליצ'י ומיץ רימונים, ועוד ועוד. את דקדנס האלכוהול סיימנו בהרמת כוסית של ערק בסילאן - פינוק מתקתק וטעים שמוגש על חשבון הבית ליושבי הבר. יפה להם.

כדי לתת לאלכוהול להיספג, נשנשנו קצת ראשונות: חציל צ'אנג מאי (18 ₪), קלמרי פריך מטוגן (32 ₪), כנפיים חריפות (28 ₪) וסלט באן באן צ'יקן (38 ₪). כולן שוות ומיוחדות. אם היו מכריחים אותי לבחור אחת מהן, הייתי לוקח את סלט הבאן באן. רוטב בוטנים עדין הפך אותו לחוויה כיפית במיוחד.

במוג'ו, כך התחוור לי כשראשי סחרחר, רק משתבחים עם הזמן. אם ימשיכו במגמה הזו, כנראה שבכתבה הבאה לא יישארו לי עוד סופרלטיבים.

* הכותב היה אורח המקום.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי