תעלומה בטמפל בר

הלוואי ויכולתי פשוט לסרוק את ערימת הדפים עליהם כתבתי את מילותיי השיכורות מליל אמש ולשלוח את זה למערכת האתר, שיפרסמו את התמונות הקשות במקום את הטקסט הזה. השורות הראשונות יציבות ומסודרות. הנייר חרוש היטב בשוחות עמוקות של דיו. הרבה מלל ענייני, מעט שנינויות דלוחות - כתבה רגילה. בערך מאזור הדף השלישי, השורות מתחילות להתרחק זו מזו, הדפים הלבנים מתכסים כתמים לא מזוהים, הכתב מתחיל לקבל אישיות משלו ונהיה קשה עד בלתי ניתן לקריאה. באיזשהו שלב ישנם רק שרבוטים חסרי פשר שמעידים על איזשהו גבול שנמצא מאחוריי, כי ככל הנראה עברתי אותו. את כל זה ראיתי בבוקר מבעד לעננת כאב הראש המתבקש. אז רושם מסוים על ליל אמש יש לי, אבל מה בעצם קרה שם?

ובכן, ברגע שראיתי שיש לי כתבה על טמפל בר החיפאי, חיוך גדול הפציע על פניי ומייד טלפנתי לאבא. אין מה לעשות. אני חושב על בירה, אני חושב על אבא. התייצבנו ביום חמישי בערב על הבר הכל כך מרשים ומיוחד הזה, מול הנוף המסנוור של הדיספליי הכי מושקע שנתקלתי בו. טוב, נו - כשאתה מחזיק עשרים ומשהו ברזים של בירה על הבר, מן הסתם אתה כבר לוקח בהליכה, לפחות בתחרות המבחר.  עכשיו, ישנם טיפוסים שלא מוכנים לזוז מהגולדסטאר או מהגינס שלהם. אני חצי מבין אותם. אבל להיכנס לטמפל בר ולשתות את אותה בירה ישנה ואהובה, אמנם מעיד על נאמנות ואהבה אמיתית, אבל רבאק, מתי עוד יהיה לכם סיכוי לטעום בירה טראפיסטית, בירת אורז, בירה ללא גלוטן או בירה שנקראת  סמיקלאוס 14%, בפאב השכונתי שלכם?

אז עשינו החלטה לנסות כמה שיותר בירות, ולפחות לטעום כל מה שעידו שוורץ - שאחרי שירות של חמש שנים בטמפל בר בגלילות פתח את הסניף החיפאי - יציע לנו. יש קטע גדול בטמפל בר - אם תסתכלו היטב, תראו כמעט ליד כל סועד, כוסיות מיניאטוריות של בירה. משהו בערך בנפח של 200 מ"ל. מתברר שיש בטמפל בר אלמנט של גלידריה. כל לקוח מוזמן לטעום את הבירה לפני שיזמין אותה. במקרה של אבא, זה לקח משהו כמו שש כוסיות עד שהחליט להזמין חצי ליטר של אדלוויס - בירה אוסטרית עם ארומות של פירות (28 ₪ לחצי, 52 ₪ לליטר). בזמן שאבא החליט על הבירה (שבסוף איכזבה אותו כי הוא לא סובל בירות מתוקות) אני חיסלתי חצי ליטר של ברבר 8% (35 ₪ לחצי, 64 ₪ לליטר). לי אין בעיה עם בירות מתוקות. זה גורם לי להעריך יותר את גינס אהובתי. הבאה בתור מבחינתי הייתה גורדון 10% כהה (35 ₪ לחצי, 64 ₪ לליטר) - בלגית מתנחמדת עם טעם לא מאיים וצבע עמוק יפה, אבל בתכל'ס אחרי חצי ליטר אתה מבין שהסתבכת עם מכשפה קטנה. או בקיצור, כמו שאומרים: 10 אחוז אלכוהול לא הולכים ברגל (בכל הנוגע לבירות).

בזמן שאני התמודדתי עם הבלגית שלי, אבא בחר לנסות את הקבועה שלי, חצי גינס (28 ₪ לחצי, 52 ₪ לליטר). נשמע מוזר אבל גיליתי שאבא לא שתה אף פעם את המרירה מרירה הזאת, ומה אתם יודעים? אהבה משלוק ראשון. איך עוברים שישים שנה בלי גינס? אין לי מושג.
בשלב הזה עידו החליט שהגיע הזמן שחוץ מבירות נכניס לגוף גם קצת בשר, והגיש לנו מנה חדשה שנקראת פלטת בשרים קרה (49 ₪). כשמה הפשוט, כן היא. מערום של פרוסות קלויות לכדי חריכה של לחם גרוזיני מעולה הונחו במרכז הצלחת וסביבו פרוסות מרשימות של רוסטביף עסיסי, פרוסות סינטה כבושה במלח ורוטב טרטר. בדרך כלל יש גם שייטל, מעדכן עידו. היום לא. באמת שקשה לי לחשוב על משהו שבא יותר טוב ליד הבירה, מפרוסות דקות של בשר. בכל מקרה, המנה המוצלחת סגרה לנו פינה בתחום הנשנושים, אבל פתחה פינה גדולה של רעב וחוץ מזה, היינו מתים מצמא כמובן, אז אני הזמנתי שליש של קסטיל רוז' 8% (32 ₪). בירה בלגית עם טעם חזק של דובדבנים. מצוינת לאוהבי המתיקות, אבל כמו שאבא הגדיר את זה נפלא: "למה שלא פשוט תזמין מיץ פטל, זה יותר זול ובדיוק אותו הטעם...".

אבא מצידו הזמין סיינט ברנרדוס אבט 12 10% (32 ₪) - עוד בלגית מיוחדת עם המון קצף והמון אלכוהול, אבל מה לעשות, היא  הרבה יותר מתוקה ממרירה ואבא היה מתבאס, לולא היה כבר שתוי קלות. בכל מקרה, המנה העיקרית כבר ניצבה לפנינו אז זנחנו לרגע את הכוסות ואולי זה המקום לציין שכל בירה מוגשת בכוס המיוחדת שלה, כיאה למקום שמכבד את עצמו. ובמה סעדנו את ליבנו? בחצי קילו של ספייריבס עגל (95 ₪) שהוגשו עם רוטב שעועית מתקתק. מזל שאוכל מתוק אבא מאוד אוהב. ניהלנו דיון אודות המיקום הראוי לטעם המתוק ואני מאמין שהוא היה מטופש כמו שזה נשמע, אבל בערך מהנקודה הזו אני כבר לא ממש זוכר הכל. האמת שכמעט כלום. אני זוכר במעורפל שהזמנתי את בירת החודש (מדי חודש באות לביקור שתי בירות חדשות) - דליריום טרמנס 9%.

בשלב הזה כבר התחלתי להרגיש בלגי, ונראה לי שגם התחלתי למלמל מילים שנשמעו יותר כמו בלגית מעברית. אבא מצידו, המשיך לבירת הבית - טמפל בר דרפט 5.6% (23 ₪ לחצי, 43 ₪ לליטר).
זכור לי שמולנו ניצב פאי רועים אירי במעטפת פירה (59 ₪). מנה נפלאה ואותנטית שמגיעה בצלחת קעורה שפשוט מזמינה חפירה רצינית. למרבה הצער, לא זכינו ליהנות ממנה יותר מדי, כי כח עליון סחב אותנו מהכיסאות, החוצה לקניון. אני לא באמת זוכר את היציאה מהפאב וטוב שכך, כי תמיד עצוב לצאת מהטמפל בר למתחם הקולנוע והקניון. אני גם לא זוכר את הנסיעה במונית הביתה וגם לא את הדרך למיטה. באמצע הלילה נתקלתי באבא, כשהתעוררתי לשתות מים. אבא אמר משהו שלא בדיוק הבנתי, כנראה זה היה בבלגית. אמרתי לילה טוב וחזרתי לישון. עכשיו אני מחכה לביקור הבא. אני שונא לעזוב מקום טוב בלי קינוח...

 * הכותב היה אורח המקום.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי