דבלין - מקדש הבירה בבירה

כשתיין תל אביבי ותיק, ראיתי הרבה ברים בחיי. גם בפריפריה שוטטתי (שיכור) לא מעט ובצעירותי שרצתי ערבים ארוכים בפאב של הקיבוץ בו גדלתי, אבל שום דבר מזה לא יכול היה להכין אותי לעתיד לבוא. שלושה סיבובים מיותרים ברחוב הלל הסמוך, פעמיים מעבר באין כניסה ופעם אחת חניה ללא תו חניה אזורי נדרשו לי ולחברי עד שרכבנו דמם בכניסה למקדש הבירה ברחוב שמאי 4. הקור הירושלמי של אמצע ינואר מזכיר במשהו בירה אירופאית ולכן השם 'דבלין' שהתנוסס בכניסה לא הפתיע אף אחד מאיתנו.

בכניסה מרשימה ועם הרבה טקס בישבן (כמאמר המשורר) פילחנו את דרכנו בין ההמון עד שהתיישבנו בפינת הבר. רק עכשיו, כאשר הפוזה התל אביבית נרגעה מעט, הצלחתי להבחין שבעצם אני לא נמצא בפאב. המקום שנגלה לעיניי הזכיר לי יותר אמפיתיאטרון סוריאליסטי מלא בחדרים ומפלסים, שולחנות אבירים פזורים בטוב טעם בתוך מרחב אינסופי. התאורה העמומה יחד עם עיצוב העץ היוקרתי יצרו מיד אפקט חמים ומזמין.

רבע שעה של התעמקות בתפריט הבירות המרשים יצרו אצלי בלבול וכאב ראש. הברמנית אלינור, שראתה את מצוקתנו, חשה לעזרתנו והציע לנו טעימות ממבחר בירות הבוטיק של המקום, כולל הסבר מפורט על מגוון הבירות הרב. אל מול ההסבר הרהוט והמקצועיות שהפגינה הברמנית הצעירה, חשתי לפתע את כל בלון האגו שנסרח אחרי עוד מאיילון דרום, מתחיל להתכווץ עד לפיצוץ הבלתי נמנע.
דבלין ירושלים מציע לא פחות מ-40 סוגי בירות מרחבי העולם. החל מבירות בהירות ועדינות, דרך בירות לאגר אדמדמות ומתוקות ועד בירות כהות וארומטיות.
אלינור, מתגאה (ובצדק) במבחר המרשים של בירות מהחבית שדבלין מציעה והטיפול האישי שכל חבית מקבלת עד להגעתה לכוס המותאמת במיוחד בשבילה. בדקנו, אכן מדובר בקונסטרוקציה מתוחכמת שלא תבייש אף פאב בבירה האירית.

חצי בריגנד (32 ₪) - בירה בלגית בהירה וחזקה (כ-8% אלכוהול!) ושליש ניוטון (32 ₪) 5% אלכוהול בתוספת צ'ייסר של בושמילס (14 ₪ בקניית בירה מהחבית), היוו ספתח מצוין לערב שיכורים. ברוכים הבאים למקדש הבירה, ציינתי לעצמי.
בתפריט האוכל מצאנו מבחר נאה של מנות איכותיות. פלטת הבשרים (92 ₪) שהוגשה לנו הכילה כמות מרשימה של נקניקיות מרגז, כנפי עוף, קבב ופרגיות בתוספת רוטב ברביקיו מצוין. לצד זה הזמנו מגה טוסט (45 ₪) - עשרות טוסטונים עם חמאה וגבינה צהובה ומטבל שנחשב לסוד מקצועי שמור היטב.
מן המנות המיוחדות בחרנו את הפיש אנד צ'יפס (40 ₪) הנפלא שרק גרם לנו להזמין עוד בירה. "ניקח משהו מהבקבוקים" מלמלתי חצי לעצמי וחצי לכיוונה של אלינור. בטרם הספקתי להתלבט, נחת מולי בקבוק של דובל (28 ₪), בירה זהובה ופירותית שנחשבת לאחת מספינות הדגל של האומה הבלגית. למרות אחוז האלכוהול הגבוה (8%) הבירה נלגמת בקלות רבה.

חצי שעה מאוחר יותר המקום כבר המה אדם, כאשר ברקע ניגן כל העת די.ג'יי אסיה מוסיקת האוס ניו-יורקית שמחה בעוד בפלזמה הענקית שמעלינו ניתן היה לצפות בברצלונה מפרקת את ויאריאל 4:0.
זה המקום לציין שקהל הדבלין הירושלמי שונה באופן מהותי מכל בר שראיתי קודם לכן - השילוב המופתי בין תיירים לירושלמים, צעירים לוותיקים, עשירי העיר לסטודנטים, הוא רק חלק מהסיפור. זו היכולת של צוות העובדים לגרום לכולם לשבת ביחד בנון שלנטיות, שיוצרת אווירה שמחה ומחברת. תוסיפו לכך מלצריות קלילות וזורמות ושני תל אביבים פלצנים (וכבר די שתויים) וקיבלתם אווירה מושלמת.
בעלת המקום, ספי, שפתחה לפני כשנתיים וחצי את דבלין הירושלמי ביחד עם אלי, מוכנה להישבע שבשעות הקטנות של הלילה המקום הופך לרחבת ריקודים אחת גדולה.

בדרכי לשירותים הבחנתי כי במפלס העליון של הפאב מצוי חדר שטרם ראיתי קודם. הסקרנות גברה ונכנסתי פנימה. להפתעתי גילתי אגף ניסתר בעל שולחנות קטנים מצוידים במסכי פלזמה אישיים עם מגוון משחקי וידאו וכפתור קטן שבו ניתן להזעיק את המלצרית בכל פעם שנגמרת לך הבירה, או משהו כזה. לאחר שווידאתי שהכפתור אכן עובד, פצחתי במשחק טריווית ספורט לתוך הלילה, בעודי זונח את חברי היקר.

לקראת חצות נשמע קולו של חברי השיכור "הולכים?".
"עוד משחק אחד" עניתי בלי להתבלבל.

באזור שער הגיא נפל לי סוף סוף האסימון. אפשר להשאיר את האגו בבית. דבלין הוא לא מקום של רוח וצלצולים, הוא פשוט עושה את מה שהוא עושה הכי טוב, וזה אלכוהול משובח והרבה אווירה.

* הכותב היה אורח המקום.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי