על נהרות פתח תקווה

האמת שלא הכרתי את 'ריבר' לפני שהגעתי אליה. ומה הופתעתי לגלות שמדובר ברשת שזה לה הסניף החמישי אחרי ראשון לציון, רמת גן, רחובות וירושלים. בצהרי יום עבודה עצבני במיוחד, לקחתי את הקולגה האהובה עליי, ל', ונמלטנו לשעה קלה של רכילות אגב אכילה או אכילה אגב רכילות, מה שתעדיפו. המסעדה שוכנת בלב אזור התעשייה המתפתח של קרית מטלון בפ"ת, מה שפעם בטח היה אזור מוכה מלריה והיום הוא מוכה מזרקות, מתכת וזכוכית. לא ברור מה עדיף.
גדוד מלצריות מברך אותנו לשלום בכניסה ואנחנו מתיישבות על ספות נוחות ומחליטות לפתוח במיץ גזר וג'ינג'ר (16 ₪) ולימונענע גרוסה (18 ₪). התפריט מחולק למחלקות ועושה זאת בדגש על האות R, כראוי לשם המקום: Restart מציע דברים קטנים לפתיחה וממנו אנחנו מזמינות סיגרים ממולאים בעוף וערמוני מים ברוטב צ'ילי מתוק וטחינה יפנית (28 ₪) וסלט ירוק המכיל 3 סוגי חסה בוינגרט ("סודי"! מתחייכת לה המלצרית בחשאיות) עם בוטנים מסוכרים וצ'יפס בטטה (33 ₪);Rice  מציע מנות אורז ובשר; Ramen מציע מבחר מרקים שיכולים בקלות לסגור לכם ארוחה (לפחות עוד חודש מהיום, בהתחשב בטמפרטורה בחוץ) ו-Reach Noodles (שלדעתי התכוון להיות Rich Noodles אבל יצא בר השגה במקום עשיר. לא נורא) וממנו אנו הולכות על שבעת הפלאים - אטריות ביצים עם נתחי בקר, ברווז פריך, פיסות פרגית, בוטנים, נבטים ובצל סגול (45 ₪), שהמלצרית שלנו מבטיחה שהוא עשיר ומתקתק ועל בסיס חלב קוקוס (מה שמשמח ומעציב את שתינו - חובבות חלב קוקוס וטוענות שאנחנו בדיאטה). פה נקלענו לריב קטן. ל' טענה שכדאי להזמין עוד מנה, כי עיקר גאוותו של המקום על אטריותיו, ואילו אני הייתי נחושה לבקר באגף הסושי. לבסוף היא נכנעה וכך הזמנו גם מאקי ריבר - סלמון בגריל עטוף בסלמון מעושן ברוטב טריאקי ומעטפת טמפורה (33 ₪ ל-8 יחידות), ניגירי בס ברוטב טריאקי חם (25 ₪ ל-3 יחידות), סשימי טונה אדומה (26 ₪ ל-3 יחידות) ופנקו מאקי - מלפפון (שאנחנו מבקשות להחליף באבוקדו, איזה אושר, התחילה העונה!), טמאגו, גזר וסלמון, עטופים (שוב) בסלמון ופנקו וזלופי טריאקי (34 ₪ ל-6 יחידות).
עם השתייה נוחתות על שולחננו שתי קעריות בהן ירקות כבושים (כרוב, כרובית וגזר) בסגנון עדות סין סין תאילנד תאילנד מזרח רחוק מערבי קרוב. נו מילא. דווקא הייתי מסתדרת איתן אלמלא שליכטה של צ'ילי מתוק שמחריבה לי את בלוטות הטעם וגוררת ממני אנחה של עייפות החומר. עייפתי רבותיי. פשוט עייפתי מצ'ילי מתוק. וגם עייפתי מלהתלונן עליו. אז אני אשתוק. הירקות שלא זכו למגע הזהב המתוק דווקא היו נחמדים. חבל עליהם.
הסלט מגיע מיד אחריהם ומתגלה כקערת ע-נ-ק, עמוסת חסות שלא עומדות בנטל הרוטב (הסודי). הרוטב טעים, מעט מתוק מדי. אני דווקא חובבת מתיקות בסלט שלי, אבל אולי קצת פחות רוטב היה עושה עימו חסד. הבוטנים המסוכרים וצ'יפס הבטטה (בגיזרת ביסלי פלאפל) לא ממש נחוצים לי, למרות שמבחינה אסתטית מדובר במנה מרהיבה.
הסיגרים, ארבעה חצאים מהם, לא מרגשים. לא מורגש טעם של ערמוני מים, טחינה יפנית לא חשפה את מרכיב היפניות שלה (אלא אם פטרוזיליה נחשבת כיפנית) ועל הצ'ילי המתוק כבר נדרתי שאשתוק. מלבד זאת טעם השמן הורגש בהם והחלטנו פה אחד לוותר.
או אז מגיעים נודלס שבעת הפלאים. שוב, קערת ענק עמוסת פלאים (אם סופרים - בהנחה שבצל ירוק נחשב כפלא - מגיעים לשישה פלאים. אבל אולי זו סתם בורות מצידי). הנודלס טעימים, עשויים כהלכה ועשירים בבשר. לא בדיוק הרגשנו את טעמו של חלב הקוקוס, אבל אולי עדיף ככה. גם לאחר נבירה עצבנית גילינו שמפלס הנודלס לא ירד כהוא זה. הנחנו את הצ'ופסטיקס בצד ויצאנו למשימת ריגול קטנה, בדרך לשירותים. הקהל מורכב כמעט לגמרי מסועדים-עובדים, כמונו, בהפסקת הצהריים שלהם. אבל דווח לנו שבשעות הערב משנה המקום את פניו, המוסיקה (שהייתה מצויינת כשאנחנו היינו) הופכת לדאנסית יותר והמקום מתפקד יותר כמקום בילוי.
אנחנו חוזרות לשולחן ביחד עם הסושי, ומגלות שמלבד מה שהזמנו קיבלנו גם שיפודי מאקי של דניס חם מטוגן בטמפורה (31 ₪ ל-2 שיפודים). לצד הסושי מגיעות שתי קעריות של טריאקי וספייסי מיונז. הסושי לא מפיל אותנו מהכסא. חדי העין ביניכם ישימו לב למוטיב הטיגון/ טמפורה שחוזר בתפריט הסושי. בחלק מהסושי זה נחמד, כמו בשיפודי המאקי שצ'ופרנו איתם, אבל ברוב המקרים זה פשוט לא נחוץ ומאפיל על טעמם של הדגים.
בשלב הזה אנחנו בקושי נושמות. שתינו מברכות על התזמון המושלם בו לבשנו שמלה ומצניעות את כרסינו מתחת לשולחן. הקינוחים מאתגרים מחדש את סף ההתפוצצות שלנו ומוכיחים לנו בשנית שיש לנו אופי פשוט חלש: פרפה חלבה (31 ₪) שנח על בסיס שוקולד קראנצ'י זוכה לטיפולה המסור של ל' ואילו אני מתייחדת עם קינוח שהייתי מוכנה להתחתן איתו - גלידת קוקוס עטופה פצפוצי פקאן סיני מסוכרים (32 ₪). באורח פלא אנחנו כמעט מסיימות אותן. אין פלא, הם טעימים לאללה. בשורה התחתונה, בטח עוד נשוב לשם לאיזו הפסקת צהריים ארוכה במיוחד, אבל הפעם נתמקד באטריות. אה, ובקינוחים.

* הכותבת הייתה אורחת המקום.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי