לנגוס באנגוס

יומיים בישוב הצמחוני ("בני-אדם הם חיה צמחונית" - בטח, האדם הקדום סתם שיחק תופסת עם הממותות) אמירים היו יותר מדי עבור הקרניבור שבי. זה לא שקבב עדשים ונזיד כוסמת הם לא אוכל מבחינתי, אלא שהרעב לבשר נובע מהראש, לא מהבטן. משימה לא פשוטה הוצבה בפני 'ביסטרו 56' שבמרינה בהרצליה - לא רק מכור לבשר בראשית ייסורי גמילה, אלא גם בת זוג שכלל לא אוכלת בשר.

מלצרית חביבה קיבלה את פנינו בדרישה שנבחר בין מספר אפשרויות ראויות במידה שווה. בעוד אני העדפתי לשבת בתא פרטי (בות' בלעז), בת זוגי התעקשה על המרפסת המקורה. אמנם הצטערתי שלא אוכל להשגיח מקרוב על הפעילות במטבח הפתוח שבלב המסעדה, אך כרגיל בת הזוג צדקה. המרפסת צופה אל היאכטות הרדומות שבמרינה, ומחשבות על התגנבות חשאית לאחת מהן עם סטייק טוב שעשעו את דמיוני. עודנו מבושמים מהאווירה, הצצנו לשולחנות הסמוכים. קבוצה גדולה ושמחה של עובדי היי-טק הצביעה פה אחד בעד המבורגר ענקי, ממנו ניכרה בבירור הנדיבות מבחינת גודל המנות במסעדה. ברגע שפתחתי את התפריט צדו את עיניי המילים שמפגש עמן נדיר במחוזותינו: 'בלאק אנגוס'. אתגרתי את המלצרית החביבה בשאלה אודות הבשר הייחודי, והיא בבקיאות רבה הסבירה שמדובר בזן בקר משובח במיוחד, המיובא מחו"ל. לאחר התלבטות קשה בין אנטרקוט לסינטה, יצאנו לדרכנו. פתחתי במנת פטריית פורטבלו ממולאת (42 ₪). הפטרייה עזת הטעם מולאה בבשר אנטרקוט קצוץ גס, עם מעט חציל, פטרוזיליה וצנוברים. רוטב מתקתק חיבר את רכיבי המנה, והפך אותה לפתיחה טובה לארוחה. פוקצ'ה ביתית חמה ופריכה (19 ₪) מילאה תפקיד חשוב כאשר בעזרתה לא הותרנו זכר לרוטב. בת הזוג קיבלה חציל שנשרף על הגריל ונמשח בטחינה לבנה ושומית (38 ₪), מנה סטנדרטית אמנם, אך עשויה כראוי.

במהרה הוגשו לנו שתי מנות עיקריות כבירות בגודלן. פילה סלמון וניוקי (79 ₪), היה לדברי בת-הזוג פתרון מושלם עבור מי שאינו אוכל בשר. הסלמון צופה במעטפת קראנצ'ית של זרעי כוסברה, שהעניקו לו טעם מיוחד וסייעו לשמור על עסיסיותו. הניוקי האווריריים צפו ברוטב עשיר של חלב קוקוס וקארי אדום, והיו לדעתי ראויים להיות מוגשים כמנה בפני עצמם. אולם גולת הכותרת הייתה ללא ספק סינטה 'בלק אנגוס' (95 ₪). הנתח הנכבד נצרב בגריל והוגש מדמם בדיוק כפי שביקשתי, מבלי שמגבלות כשרות ניכרות בו. יחודו של הזן המיוחס (קרוב משפחה של בשר ה'קובה' היפני), נעוץ בטעמי בשר עזים ובנימי שומן זעירים, בשיעור רב יותר מאשר בבשר רגיל, שנמסים בעת הצלייה. רוטב צ'ימיצ'ורי רענן וצ'יפס בטטה שהוגשו לצד הסטייק היו מצוינים, אך לא העסיקו אותי עת התמקדתי במטרה לשמה הגעתי. לימונדה טרייה (12 ₪) וכוס מרלו ירדן (34 ₪) השלימו עבורנו, כל אחד בדרכו, את המנות.

קינחנו את הסעודה בשוקולד נוגטין (36 ₪), מעשה מרכבה משכבות מוס שוקולד, שביניהן מסתתרים שבבי ביסקוויטים ושקדים. בעוד אני נהניתי מהמנה, בת זוגי העירה כי מדובר בכמות שוקולד מוגזמת בהתחשב בגודל המנות העיקריות, והעדיפה להתמקד ברוטב וניל על בסיס חלב קוקוס ומעט פירות יער חמצמצים שנחו לצד המוס. 
בסוף הארוחה הגענו למסקנה המשותפת שביסטרו 56 מהווה פתרון איכותי עבור חובבי בשר, מבלי להזניח את אלו שמסיבה כלשהי (שאינני מסוגל להבין) אינם אוכלים בשר. אוסיף רק שלאור הבשר המשובח והטיפול המסור בו, המקום עשוי להפוך למוקד עלייה לרגל עבור קרניבורים כמותי, שממילא משקיעים משאבים רבים בחיפוש אחר הנתח המושלם. נפרדתי לשלום עם הבטחה שאשוב לנגוס באנגוס בקרוב.

* הכותב היה אורח המקום.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי