היהלום שבמנגל

משל ישן וידוע מספר על זוג שהייתה לו משפחה מרובת ילדים, ואיתם חיו בצריף קטן. הלך האב אל הרב, קונן בפניו: "רבי, צפוף לי, צפוף". אמר לו הרב: "תכניס הביתה עז". הלך ועשה כמצוות הרב, אלא שכפי שההיגיון מחייב, אם קודם אי אפשר היה לזוז, עכשיו בכלל חבל היה בלאגן. הלך לקונן שוב בפני הרב. אמר לו הרב: "הוצא את העז וחזור אלי". הוציא את העז, שב ואמר לרב: "כל הכבוד, רבי, יש לנו כל כך הרבה מקום. סופסוף אפשר לנשום בבית". איך קשור משל הרב והעז לסטקייה מזרחית כמו 'האחים חזן' ביפו? הנמשל פשוט מאוד. לאחרונה יצא לי, כמבקר של האתר או סתם כחובב שיפודים מושבע, להסתובב בלא מעט מסעדות מזרחיות ברחבי הארץ. העיצוב מוקפד בטירוף, האוכל מוגש באסתטיות יוצאת דופן והתופעה הכי בולטת לעין, היא שהמסעדות האלה פשוט שכחו שהן אמורות להיות עממיות - במחיר, בשירות ובאוכל. אם אתה רוצה להקים מסעדת גורמה, תקים מסעדת גורמה, רק אל תיתן לי קבב במסווה של מעדן צרפתי. האחים חזן לא המציאה שום קונספט חדש בארבעים השנים שבהן היא קיימת. השיפודים אותם שיפודים, הבשר ממשיך להתגלגל על האש והמחירים הם מחירים של סטקיית שיפודים ולא של מסעדת שלושה כוכבי מישלן. במציאות של ימינו, שבה כל מסעדה רק רוצה לחדש, לגוון ולהראות למי יש יותר גדול, מסתבר שדווקא אלה שנשארים פשוטים ולא מרימים את האף, הם הבולטים בשטח.
רק מלים טובות יש לי להגיד על האחים חזן, ובאופן פרדוקסלי משהו, דווקא משום שהמסעדה כל כך לא מתאמצת להיות מיוחדת אלא מציגה את עצמה as is. המבנה הישן והמסותת מאבנים עתיקות בלבה של יפו, מעניק ניחוח של פעם, ערגה לימים שלפני מגיפת הבנייה החדשנית המאסיבית של תל אביב, וכך גם המסעדה עצמה. לא מקום מהודר, אלא עיצוב פשוט ונעים ומלצרים חביבים שרק רוצים שתאכל ותשבע, במקום לספר לך על השף ז'ורז' דה פרנסואה שעושה נסים עם האוכל ושמו יצא לו מהודו ועד כוש.
רוצים דוגמה? בבקשה - חומוס מעולה עם פטריות (18 ₪), סלסלת פיתות שמנה, שיהיה איך לחסל את הסלטים, צלוחית יפה של סיגרים מרוקאים וקובה (15 ₪ - רק למי שבאמת אוהב מטוגן), שני שיפודי כבד עשוי מצוין, יש לציין (30 ₪) עם תוספת אורז (14 ₪), מנת מיקס בשרי (80 ₪) שכוללת ארבעה סוגי שיפודים: קבב סביר, פרגית, לבבות ושישליק מעולים שבאים עם נגיס טלה מצויין ונקניקיית מרגז חריפה אש וסטייק פרגית (42 ₪). בערך 200 ₪ לארוחה של שלושה שאכלו שני אנשים (אם ניתן לקרוא לחברי הג'מוס ולי 'אנשים'). על הסקאלה של שיפודיות ברחבי הארץ, האחים חזן נמצאת באזור הממוצע בתחום המחיר, והגבוה בתחום השירות, הכמות והאוכל. אתם יכולים לנחש ששילוב כזה מבטיח חוויה טובה. קצת הצטערתי שלא הזמנו מנה ביתית כמו הקציצות, אבל מה לעשות? כשמתבהמים לא חושבים יותר מדי קדימה. 
לאחר שסיימנו שוחחנו מעט עם חנה, אחת מבעלות המסעדה, שהועברה אליה בירושה מהאב המייסד. היא יודעת ששגיאות הכתיב בתפריט (קאלט מטורף, אל תחזיקו את זה נגד המקום, פשוט משעשע ברמות) הן סוג של פאדיחה, אבל אני הסברתי לה שזה אולי היתרון הגדול של המסעדה: אני אולי לא רגיל לראות שגיאות כתיב בתפריט, אבל אני גם לא רגיל כבר לקבל מסעדת בשר כמו שצריך, בלי מסיכות. וכשאני מחשב יתרונות מול חסרונות, אני חושב לעצמי שמצדי אין בעיה שהתפריט יהיה כתוב בג'יבריש אחרי ארוחה כזו.
הג'מוס ואני אכלנו ונהנינו באחים חזן, נחזור שוב ובהזדמנות זו גם נשמח להמליץ. בונבון של מקום, סופר-דופר של אירוח. 

* הכותב היה אורח המקום.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי