אורבני Vs אורגני

חודש אוגוסט לא בא לי טוב השנה. הוא התחיל אצלי חם, מעיק, מציק, מזיע, חודרני, פולשני. לא נעים לי איתו ואני משוכנעת שגם לו לא נעים איתי. יום שלישי לא התחיל בצורה שונה, הפלא ופלא. איחרתי, נתקעתי, צפרתי, בלמתי, קיללתי, נזפתי והייתי ככה קרובה לדקור מישהו, רק שהדבר הכי חד שהיה ברשותי הייתה סיכת ראש שלא תזיק לזבוב. היא גם בקושי תופסת את אסופת שערותיי הדלילות. למרות כל אלה, עוד טרחתי לקבוע בערב דייט עם חברה יקרה לשבת על צלחת של אושר ושיחה של בנות. הערב נראה לי כמו נצח. כמו משהו שלא יגיע. לעולם. 

אבל כמו כל דבר, גם כאן הגזמתי והיום הזה דווקא עבר. אמנם, בעצלתיים, בקושי, בשן ועין, אך עבר. ב-20:30 כמו שעון התיישבנו ב'משק ברזילי', מסעדה אורגנית הממוקמת במושב ירקונה, הסמוך להוד השרון. פניה ימינה מכביש ראשי ודי סואן מכניס אותך לגינת ירק ענקית וירוקה, שלא משאירה עדויות לכביש ראשי בקרבתה. בניגוד למסעדות רבות שמכניסות קצת ירוק הביתה, הירוק של משק ברזילי החליט להכניס את המסעדה אליו. אנחנו מתיישבות בחוץ ומגלות להקה שמחברת כבלים לחשמל. מתברר שמדי יום שלישי, המקום מארח להקות צעירות. היום מדובר בארבעה בוגרי 'תלמה ילין' שעומדים לשיר לנו סיקסטיז וביטלס.  

אנחנו מתיישבות במרכזו של שדה אורגני, תחת עצי תאנה ופרי. דק עץ מוביל את הסועדים לפינות נסתרות של גן, כך גם ניתן לשבת על שולחן שנבנה במיוחד סביב גזע עץ. המסעדה לא יכולה להיות יותר טבעית ממה שהיא ואם מסתכלים סביב, אפשר ממש לראות מה יוגש לצלחת בהמשך.
משק ברזילי נפתחה לפני חמש שנים והיא אוחזת בתפיסה האורגנית אשר תומכת בהרמוניה של החיים עם טבע. כך למשל לא תמצאו כאן צבעי מאכל, חומרים משמרים וחומרי הדברה. מאמינים כאן בכמה שפחות התערבות באוכל. מצד שני, ביחס למקום שנותן לטבע לעשות את שלו, תפריט המסעדה מגוון בהצעותיו.
אנחנו מבקשות להתחיל במנת פתיחים המוגשים עם לחם. הלחם, איך לא, מלא ועשוי מפשתן. אנו מנגבות איתו חומוס שנעשה במקום (15 ₪) ושלוש צלוחיות של טחינה פלפלים, סלט דלעת ועוד משהו שלא ממש זיהינו, אבל חיסלנו ללא חשש (16 ₪). הלהקה ממשיכה לנגן והבריזה הטבעית מאווררת את המקום. אנחנו ממשיכות עם מנת רביולי (28 ₪) המוגשת עם שתי חתיכות גדולות של גבינת עיזים וירקות בפסטו ועגבניות מיובשות. מנה חמה שמתערבבת עם הגבינה הקרה, והרביולי שתמיד מנצח. 
"זה מרגיש כאילו האוכל כאן לא משמין, נכון?" אומרת לי החברה היקרה. לא ברור עד כמה זה נכון מדעית, אבל יש משהו בתחושה. זאת הסיבה שאנחנו לא עוצרות כאן. למנות עיקריות, אנחנו חולקות את הסלט האינדונזי (נבטים, עדשים, אצות, כרובית, פלפל קלוי, 46 ₪) עם מנת כדורי העדשים (לצד אורז בסמטי ורוטב גזר קוקוס, 48 ₪). המנות מרשימות בגודלן ומוגשות בשלל צבעים. חברה יקרה מתחברת בקלות עם הסלט, אני קצת פחות. משהו בתיבול שם מציק לי. מצד שני, אני מתאחדת עם כדורי העדשים בחדווה. כדי לבלוע הכול בקלות, חברה יקרה מתלבטת בין מבחר הבירות במקום (למשל בירת אורז או בירת דבש אורגנית) לבין יין. היא הולכת בסוף על כוס יין רוזה. בנוגע אליי, אני משתגעת עם מיץ רימונים מוגז (15 ₪). משובח למדי. 

בין נשנוש למוזיקה, אנחנו מגלות שאורגני לא חייב להישמע כמו קבוצה של אנשים שהתחלקו על הראש ומדברים בשפת הצ'אקרות. כשחושבים על זה, מדובר בקונספט בריא שלא בא לעשות רע לאף אחד, בטח שלא לטבע. ואם זה עדיין לא מרשים אתכם, אז גם המחירים יותר מסבירים. בשל התחושה הקלילה בקיבה, אנחנו נותנות עוד פוש ומחליטות שעלינו לנסות את עוגת הטחינה תפוחים (28 ₪). משולש עסיסי ומדושן מגיע אלינו. הוא נראה טוב, אבל הוא מרגיש מצוין. לראשונה, אני מסיימת קינוח ומלקקת את האצבעות בלי להרגיש צורך לירות בעצמי. בניגוד לחברה יקרה, אני משוכנעת שלא מדובר במנה דיאטטית, אך מבחינה באיכויותיה, גם במחיר קלורי. החלבה גולמית, נטולת סוכר, התפוח טבעי ומתוק והשילוב בין השניים קליל, רך ולא מתוק להחריד. אף רחוק מכך.  

בעוד אנו מנקות את הצלחת מפירורים אחרונים, אנחנו מגלות שהלהקה כבר סיימה לנגן. שעתיים לאחר שהתיישבנו, אנחנו קמות לעזוב את המקום ומגלות שזה די קל לנו. להתרומם מהכסא כלומר. לעזוב, זה כבר סיפור אחר.

* הכותבת הייתה אורחת המקום.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי