שירת הטורטייה

כולם, כל הזמן, בכל מקום, מדברים על האולימפיאדה. ברדיו, בטלוויזיה, בעיתונים. כל מהדורת חדשות נפתחת וננעלת בעדכון שוטף מבייג'ין, כל שיר ברדיו מוקדש לסין או לאיזו מדינה אחרת וכל אזרח במדינה יודע שלא, אבל בכל זאת מקווה, שנביא כבר את הזהב. אני מבטיח שחוץ מהמשפט הבא לא יהיה בכתבה זו שום הקשר לאולימפיאדה - חוץ מהעובדה שאתמול בערב הייתי בבר המקסיקני 'לה פצ'אנגה' בכפר סבא. זהו, זה כל הקשר (קלוש מספיק). 

לה פצ'אנגה הוא בר מסעדה מקסיקני. אחרי שש שנים שהוא פועל בכפר סבא, הוא על הדרך המהירה לתואר הנכסף 'מיתולוגי'. קקטוסים למיניהם וגלגלי כרכרה התלויים מהתקרה, עושים את האווירה המקסיקנית. חציו הראשון של המקום הינו בר ארוך ובהמשכו שולחנות רבים ובמה. למה במה? כי במקום מתקיימות הופעות (דנה ברגר, מאור כהן ועוד), ערבי קריוקי ו... כל יום ראשון ערב בינגו (בינגו?! כן, בינגו). 

התפריט הוא שילוב של אוכל מקסיקני, אוכל ישראלי ואוכל של פאב. תוכלו למצוא בו נאצ'וס וגם כנפיים; בוריטוס רגיל אבל גם בוריטוס סביח; צ'ילי קון קרנה ופאהיטות אבל גם כדורי פלאפל בטחינה. אנחנו ניסינו קצת מכל העולמות. אבל כלום לא מניע לפני שמרימים כוס בירה לאוויר ולחיים עם הברמנית. מה שמוביל אותי לשני דברים. הראשון - יש מבחר לא רע בכלל של בירות מהחבית: גינס, טובורג, קרלסברג, ווינשטפן, הוגרדן וסטלה ארטואה. השני - הברמנית הייתה מקצועית לאללה. וגם חמודה. וגם היה לה חבר. מכיוון שאין כמו למנצ'ז נאצ'וס על הבר, וזה גם הכי מקסיקני שיש, הזמנו צלחת אחת כזאת (32 ₪), שהייתה לא רעה. מנה די גדולה, מוקרמת בתנור שמגיעה עם שתי צלוחיות של גוואקמולה ומעין סלסת עגבניות. חביב וזהו. לעומתה, מנה אינטראקטיבית במיוחד היא מנת החומוס (19 ₪). מולנו הונחו מכתש ועלי מלאים בגרגירי חומוס חמים ומתובלים. בצד יש טחינה ולימון שרק צריך להוסיף פנימה ויאללה לעבודה, להתחיל לכתוש. את מה שיצא (גרגירי חומוס מעוכים, כי לא היה לנו ממש כוח לתת עבודה) אכלנו על טורטיות. כל העבודה הזאת עשתה אותנו שוב צמאים, אז שוב הלכנו על שילוב אקלקטי - מרגריטה מקסיקנית (33 ₪) ומוחיטו קובני (36 ₪). כבר ציינתי שהברמנית עושה עבודה טובה? 

כמו במעגל קסמים שלא נגמר (אוכל מצמיא, אלכוהול מרעיב וחוזר חלילה) נהיינו שוב רעבים. אז הזמנו בוריטוסינטה (34 ₪) (על משקל בוריטוסביח או בוריטוסלמון. ככה במקור, לא המצאתי, נשבע). מנה די גדולה וטעימה, עם הרבה בשר, מלפפונים חמוצים, מיונז ועוד כל מיני דברים שהתחילו לנזול לי על הבר.
לקראת השעה 23:00 המקום התחיל להתמלא לקראת ערב הקריוקי שעמד להתחיל. זו הייתה בדיוק הסיבה שלא העזנו לקום מהכסאות. הדבר האחרון שכפר סבא צריכה, זה אותי שר ממעמקי גרוני השיכור והמלא גרגירי חומוס. אבל האווירה בהחלט התחממה, המקום כבר היה מלא והמלצריות והברמנים העלו הילוך.

לקראת סיום ניסינו להוריד איזה שוט מעניין, עם דגש על ניסינו. מאמציה של אביטל (כן, כבר עברנו לשמות פרטיים עם הברמנית. אתם יודעים איך זה, אלכוהול מטשטש חברים) להנדס לנו שוט של B52 קוקטייל בשכבות שמבעירים בכוס שוט ושותים מהר בקש, הסתיים בשלולית על הבר. הקש, לבדו ובעצמו, הפיל את הכוס. ניסיון שני כבר הצליח יותר.
רגע לפני שהרמנו את הכסאות על הבר, התיישבנו עליהם כדי לצפות טוב יותר בשיכורים המזמרים והתחלנו לקרוא אחד לשני צדי צרפתי וגל אוחובסקי, הבנו שזה זמן טוב לסגור את הערב. אבל רשמנו בפנינו - בימי ראשון יש בינגו (כן, בינגו), בשלישי קריוקי ובשאר הימים המון הופעות טובות. ונראה שתמיד יש אנשים טובים ואלכוהול זורם.

* הכותב היה אורח המקום.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי