שדרת עצי פיקוס עבותי גזע וגבוהי צמרות מוליכה ישירות לפתחה של 'טאבולה', מסעדה איטלקית ענקית (אך חמימה) ששוכנת 2 מטר ממחלף כפר שמריהו. בעוד י', חברתי הקולנוענית, מנכסת בהתלהבות את הפיקוסים לטובת אחת הסצינות בסרט שלה ("חייבים לסגור את השדרה הזו ולצלם בה"), הישרתי מבט אחד למעלה אל עבר הצמרות, על מנת לצוף למספר רגעים מעל לפקקים ולאינטנסיביות הכל כך ישראלית של היומיום. שעת אחר צהריים מאוחרת ובטאבולה מקבלים את פנינו נרות, מפות לבנות, מוסיקה נעימה, פוקצ'ה ושמן זית וכל מה שנדרש כדי לאפשר לעבור פאזה לכפר איטלקי קטן ושליו...
אך יש משהו נדיר ובלתי אמצעי שקיים בטאבולה והוא מעבר לכל האלמנטים. לא עוברות שניות ספורות מרגע כניסתך למסעדה, ובאוויר מתפשטת תחושת חמימות אמיתית שמאפשרת להרגיש ממש בנוח. בעודנו מפענחות תחושה זו ומנסות לאתר את מקורה, בחנו את תפריט העסקיות המגוון שמציע 3 עסקיות לבחירה: ב-59 ₪, 69 ₪ או 79 ₪, כולן כוללות מנה ראשונה, עיקרית, שתייה קלה/ (או יין בתוספת 15 ₪ ) וקינוח/ קפה. העסקיות מוגשות בשעות 12:00-17:00 בימים א'-ו' (כולל בימי שישי, בניגוד להרבה מסעדות אחרות). לאחר התלבטויות והתייעצויות (הכל נראה כל כך טעים) עם עדי המלצרית המקסימה, בחרנו לראשונות בכדורי מוצרלה (נמסה בפה) בציפוי פריך (מאוד) על מצע רוטב נפוליטנה (מדויק), שהתגלתה כהצלחה מסחררת, ופטריות שמפיניון מוקפצות ביין לבן עם גבינת פטה, שהררי פסטו התקיפו אותן מכל עבר (מלוח ופסטואי גם יחד, רצוי לטעמי למתן עם הפסטו). לגמנו קיאנטי חמצמץ וערכנו הכרות עם אייל - מנהל המשמרת שאחראי בחצי שנה האחרונה על התפעול השוטף של המסעדה ועל רענונו של התפריט.
גילינו כי טאבולה קיימת כבר 12 שנה ורוב לקוחותיה קבועים. יש כאלו שמעדיפים לאכול כל יום במסעדה במקום בבית, מספר לנו אייל בגאווה ויש כאלו שמעדיפים להשתמש בחדרים הסגורים המיועדים לאירועים פרטיים כימי הולדת או לערוך אירועים גדולים יותר במרפסת. מהכרותינו עם אייל ועם עדי (המלצרית), החל להתפענח סוד החמימות השורה על המסעדה. מסתבר שמי שאחראי לתחושה הנעימה שמקבלים מהמקום הוא האלמנט האנושי. הצוות המקסים שמתפעל את המסעדה פשוט עושה זאת מכל הלב וקשה לפספס שכנראה פשוט כיף להם לעבוד במקום ואחד עם השני. לאחר שפענחנו את סוד הקסם נפתח לנו התיאבון והמשכנו לעיקריות. י' בחרה בספגטי פירות ים (שרימפס, מולים, קלמרי וראשי קלמרי ברוטב עגבניות, פלפלים אדומים, גזר ושום) ואילו אני בפרגיות (מעולות) על הגריל ברוטב יין לבן, שום ופטרוזיליה, מלוות בתפוחי אדמה פריכים. המנות הגיעו במהירות, עשירות מאוד, עשויות היטב ו-ע-נ-ק-י-ו-ת. לאחר שהשלמנו פערים מעל להרי הספגטי והפרגיות כמעט ולא ניתן היה לראות את אופק הקינוח.
עוגת השמנת מרנג והאפרסק שהגיעה לשולחננו הייתה לא פחות ממושלמת והיוותה סוף מתוק לפאוזה איטלקית קטנה ומתוקה.
* הכותבת הייתה אורחת המקום.
*הכתבה מכילה תוכן שיווקי
השדות המסומנים בכוכבית הם שדות חובה
השדה שהוזן לא תקין, שננסה שוב?
נפרסם את תגובתך בהתאם לשיקולי המערכת