פרח לב החציל

רק נודע לי בשישי שהניו יורק טיימס הקדיש כתבה מפרגנת במיוחד לעירי הלא ממש לבנה, וכבר יצא לי לבקר בתוך מה שבקלות יכול היה להיות תמונת השער שלה: דלאל בנווה צדק. כמו השכונה שבתוכה היא נמצאת, גם המסעדה רקחה את עצמה כמין קסם תיירותי שמחייה כל מיני עתיקות משוקי פשפשים אירופאים אקסקלוסיביים וגם מצליח לשתול את המרקם המשובב הזה במזרח התיכון ועוד בדרום תל אביב. כל היופי האדריכלי הזה בתוספת השף גולן גורפינקל במטבח (רק לידע כללי, האיש נושא על עצמו רקורד של: 'פסטלינה', סגנות ראשונה לחיים כהן ב'קרן', 'מאנטה ריי' וכמה צרפתיות עם כוכבי מישלן - שלושה, מיינד יו) ואפשר לומר שמצאתי תרופה לדיכאון מוצ"ש.

הסיבה הרשמית להתכנסות החגיגית היא תפריט קיץ חדש (שכמובן מקפיד לא להיפרד מכוכבי עבר אהובים בתפריט). כדי לספק סיקור הולם למאורע, קיבלנו מנות מוקטנות מרב הראשונות, שתי עיקריות (שאחת מהן היא מנת ספיישל) ושני קינוחים, שבסופם נותר לנו רק לתהות האם יש אולי איזה מלון ב'מתחם' דלאל שכולל, נוסף על המסעדה הענקית ומגוונת החללים, גם קונדיטוריה וגלריה. כדי להשלים את חוויית נערי הפוסטר של כתבת התדמית, סידר לנו אלוהים מזג אוויר נעים (!) בסוף יולי, וכך יכולנו לשבת לנו במקום הכי יפה במסעדה, בחצר פנימית לצד הבר הגדול והמעוצב.

פתחנו בוויסקי סאוור (36 ₪) וכוס ריזלינג 2006 של דונהוף (21 ₪) ולצידם לחמניות הבית החמימות עם חמאה וקרם חציל טעים במיוחד. מבול הראשונות כלל: קרפצ'יו ירקות (44 ₪) - עגבניה, מלפפון, קולורבי וזוקיני חתוכים דק בשמן זית, לימון, עלי זעתר טריים וגבינת המאירי - מנה פשוטה עם טוויסט בהגשה ושילוב טעמים מדויק, שכמו רבות מהמנות שבאו אחריה השאירה רוטב מענג לניגוב; סביצ'ה מוסר ים עם מלפפון, בצל וזיתי טאסוס (52 ₪), שהוכיח שהשף מרגיש מספיק בטוח בעצמו כדי לא להפציץ באינספור מרכיבים ולהגזים בטעמים; קרפצ'יו מוסר קליל וקיצי עם יוגורט, טריאקי, בצל סגול עם סומאק ועלי זעתר (52 ₪); קרפצ'יו בקר עם סלסת עגבניות, צנוניות ופרמזן (54 ₪), שהייתה המנה הפחות מוצלחת מבין המנות שטעמנו, בגלל דומיננטיות יתר של שמן צ'יפוטלה; סקאלופס בשרניים צרובים ברוטב מופלא של קפוצ'ינו, חציל קלוי וקרם שעועית אדומה (52 ₪) - במקור מככב במנה הזאת קלמרי טרי, אבל עקב מחסור זכינו בצדפות (ואני יכולה רק לאחל שהמחסור יימשך); לבבות חסה טריים ומתפצחים עם קוביות אגסים, קריספי בייקון, וינגרט אגסים ומעין קרוטונים של גבינת סנט מור עטופה בעלה פילו (48 ₪) - פשוט סלט מקורי ומצוין; ואחרון, שהוא לב ליבו של העניין, לב חציל לבן ונקי, שכאילו יצא מקלוז-אפ ב'שום, פלפל ושמן זית', עם ראגו פטריות מעולה שעליו גבינת קאפלוטירי צרובה בברנר למרקם הנכון (44 ₪). חציל צרוב למנה ראשונה תמצאו הרי תחת כל עץ רענן, אבל כאן הוא מצליח איכשהו לקבל טוויסט ולהיות פשוט נפלא. בכלל, הקונספט של הרבה ראשונות הוא הקונספט הנכון לדלאל - לבוא בחבורה, להזמין מבחר ולפתוח לעצמכם שולחן, או פשוט לשבת על הבר ולנשנש.

בתחום העיקריות ניסינו את קבב הטלה שמגיע על תבשיל פריקי (חיטה שבורה ומעושנת) עם קפוצ'ינו טחינה ויוגורט ומעל בצל אדום בסומאק (88 ₪) ואת מנת הספיישל של פילה מוסר עם תבשיל עדשים אורגניות שחורות וקפוצ'ינו של לימון כבוש (120 ₪). בשתי המנות המרכיב העיקרי הוא רק תירוץ לניגוב הרוטב והתוספת (אגב, המוטיב החוזר של קפוצ'ינו במנות - ערבוב מרכיב עם חלב או שמנת מתוקה מוקצפים שמעדנים אותו ומשנים את מרקמו המוכר - הוכיח את עצמו בכל פעם מחדש).

על קיר רויאל (24 ₪) וגראפה(34 ₪) בחנו את תפריט העסקיות, שמתחדש גם הוא ומוגש בימי חול מ-12:00 עד 18:00, וגייסנו את שארית המקום שנותרה בבטננו המנופחת כדי לדחוס איזה קינוח או שניים: סבלה אורז ותאנים (38 ₪) התגלה כמצוין, מעודן ואידיאלי לחובבי הקינוחים הלא מאד מתוקים. הוא כלל תחתית בצק סבלה פריך ומעט מלוח ועליה קרם וניל, פודינג אורז ופרוסות תאנים. בצד נחה לה, על תאנה מפולחת, גלידת יוגורט שעליה סירופ יין אדום; למי שלא יכול/ה בלי שוקולד יחכה קינוח משולש שכולל קרם ברולה שוקולד, עוגת שוקולד חמה ודחוסה ועליה גלידת וניל ומעין מוס שוקולד על מצע בראוני שהיה ה'אחד' מה'משלוש יוצא...' (45 ₪).

אחרי שהתברר לנו סופית שאין מיטות להשכרה במתחם, אספנו את כל תאי השומן שלנו וגררנו את עצמנו להצצה בחלון הראווה של הקונדיטוריה הסמוכה. שאפנו עוד קצת ניחוח פריזאי בלב האקלקטיות הנדל"נית של תל אביב, הזכרנו לעצמנו בעצב שגם אם נמשכן כליה לא נוכל לגור כאן והתנחמנו שלפחות אפשר לבוא לדלאל ולהעמיד פנים שזה הבית שלנו.

* הכותבת הייתה אורחת המקום.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי