מזל טלה

אני לא בטוחה שאפשר להגדיר טרנד על סמך שני מקרים, אבל כשתוך שבוע אחד שתי מסעדות מכובדות שונות מציעות לך תבשיל קדירה בעוד הטמפרטורות בחוץ - אם הספקתם להדחיק - נושקות לקו האדום של יולי אוגוסט, זה אומר דרשני. האם אופנת הקיץ הקרוב היא למות מחום בחוץ ולהתנחם בתבשיל לוהט תחת משב רוח מתחת לאפס מכיוון המזגן? לא ממש ברור לי, אבל אם לשפוט לפי איכות התבשיל שטעמתי ב-NG, אולי הם עלו על משהו.

אם נחזור לרגע אחורה בזמן, הסיבה להתכנסותנו במקדש הבשר של נווה צדק הייתה דווקא הספיישל במזל טלה שפקד את המטבח. מנה חדשה נצטרפה באופן רשמי לתפריט ועוד אחת כיכבה על תקן צ'ופר מזדמן: סטייק דאבל טי-בון טלה (140 ₪) ופילה טלה (150 ₪), שהוא למעשה רצועת בשר צרה הממוקמת לאורך לב הצלעות ומדובר בפרויקט של ממש לנתקה מהעצם הסובבת אותה. את שתי המנות לא תמצאו סתם כך בכל מסעדה ולכן מדובר בסוג של הרפתקה קולינרית לקרניבורים חובבים ומנוסים כאחד.

כיוון שהיעד הוגדר מראש די ידענו לקראת מה אנחנו הולכים בסקציית העיקריות (כאמור טלה ועוד קצת טלה לאיזון) ואילו בתחום הראשונות היה יותר מרווח להפתעות ואלה אכן הגיעו בדמות ה-IPA פאי (36 ₪) - תבשיל של נתחי אנטרקוט עם ירקות שורש וערמונים בבירת אינדיאן פייל אייל (IPA) של הדאנסינג קאמל, מבשלת הבוטיק המקומית, כל זה מוגש בקדירת חרס קטנה, אדומה וחיננית ומכוסה בבצק עלים. לא קל. למזלנו ישבנו מתחת למזגן ולפני שהגיעה המנה עוד הספקנו אפילו לבקש מהברמן שאולי יעלו קצת את המעלות. אחרי שהיא הגיעה הבנו שמדובר כנראה באסטרטגיה שיווקית. חוץ מהפאי - הטעים ביותר, יש להודות - הזמנו "גבעה ירוקה" (38 ₪), סלט מרענן וקיצי באופן רשמי של עשבי תיבול קצוצים עם אגוזים, ויניגרט מעט מתקתק ומוצלח מאד של תפוזים וצ'ילי וכמה שרימפס שלמים, וחציל סלסה (35 ₪) - פלחי חצילים ארוכים עליהם גבינת עזים, סלסת עגבניות ורוטב כוסברה ונענע. מאד דגל איטליה - בצבעים וגם בטעם, לא מבייש את הפירמה.

אחרי שצלחנו את המנעד האקלימי של הראשונות, התפנינו להתמודד עם אתגר הטלה הכפול שלשמו התכנסנו. הדאבל טי-בון כלל שני נתחי פילה וסינטה שחולקים יחדיו עצם ולווה ברוטב תפוז ונענע מתקתק שהגיע ונשאר בצד. מדובר במנה עסיסית ומשובחת שאוהבי בשר יזנחו את נימוסי השולחן שלהם למענה ויסתערו עליה עם הידיים והשיניים. הפואנטה כמובן היא להצליח לצוד את מח העצם ולנקות יפה את העצמות (אל דאגה, בסוף מקבלים מטליות חמימות כמו במטוס). פילה הטלה הוא נתח בעובי לא שווה ולכן מעט בעייתי לצלייה אחידה. חלקו העבה, הקרוב יותר לזנב, מעט סחוסי אך גם שמן יותר משאר הנתח ולכן טעמו יותר עז ובשרי. הוא לווה ברוטב של יין לבן, ערמונים, ציר בקר ושמנת, שהיה טעים, אך גם הוא בסופו של דבר נשאר בצד. פירה מעולה עם קרם בטטה וירקות ירוקים בצד, דווקא חוסלו יפה (לפחות מהצד של טורפת הפחמימות הסדרתית). מבין שתי המנות, הטי-בון ניצח והמרלו של ברבדו (44 ₪ לכוס, 175 לבקבוק) בכלל הרים לו להנחתה.  

גם בגזרת הקינוחים התחדשה לה NG ואפילו עברה מקצה שיפורים שהוסיף עוד מנות ושידרג את הקודמות. אנחנו ניסינו את הטירמיסו (38 ₪) עם השטרויזל (פירורי בצק פריך), שסיפק סיום הולם לפיסט. נשארנו עוד קצת לשבת על הבר הדומיננטי, שפחות או יותר ממלא את רב חלל המסעדה. נשענתי אחורה וחשבתי לעצמי כמה נחמד שנולדתי במזל טלה שהביאני עד הלום. פנטזנו על הפעם הבאה שנוכל להרשות לעצמנו להתפטם בבשר כה משובח ולסיום שאפנו עוד כמה אבחות מזגן אחרונות בנסיון לאגור קצת קור לפני ההתמודדות עם הים שבחוץ.

* הכותבת היתה אורחת המקום.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי