לופט געשעפטען

הרשו לי לצטט מוויקיפדיה את חוק שימור החומר: "חוק שימור החומר (מכונה גם חוק שימור המסה) הוא חוק שימור הקובע שמסה במערכת חומרים מסוימת אינה יכולה להופיע או להיעלם, אם כי היא יכולה לשנות צורה". ועתה: מה זה קשור אלינו, לעזאזל? ובכן, קבלו תיאוריה פיזיקלית של תימני עם שלילי במדעים מדויקים: הריני גורס שהמסה האדירה של הכסף והרייטינג ש'הישרדות' הכניסה לערוץ 10 לא נעלמה. נכון, מיד עם תום שידורי סדרת האיכות האינטלקטואלית שבה בחורים גלוחי חזה ובחורות חשופות גוף ליקטו אננסים בבוץ, שבה הפופולאריות של הערוץ וצללה לשאול תחתיות, אבל העוצמה והכסף לא סתם התנדפו מבית הוורד בגבעתיים. הם פשוט הפכו לעוד סניף של 'טאטי', חדר האוכל הרשמי למחצה של ערוץ 10.

פעם, 'טאטי' היה בית קפה לבבי ונעבכי, שנפתח בבית הוורד – מגדל שלום של גבעתיים. למזלו של המקום הצנוע והחמוד, התמקם ערוץ 10 במגדל שמעליו וכך זכה הקפה למצעד בלתי פוסק של ידוענים למחצה, נערות תסריט, מפתחי פורמטים, מגישי דוקו, מפיקות בפועל ואנשי פרסום, ששתו אגמים על גבי אגמים של הפוך. אט אט פיתח בית הקפה תפריט נחמד ולבבי שהלך טוב עם ההפוכים, ואף התאבזר במאפייה צמודה שהפליאה אפות (הלחם הדרום אפריקאי שלהם הוא אחד מפלאי גוש דן). בסוף הפך המקום למסעדה לכל דבר ולא סתם, כי אם מסעדה עתירת רייטינג (למען האמת, הרבה יותר עתירה מהערוץ שמעליה).

הרבה כישרון, חריצות, יצירתיות, נדיבות ועבודה קשה השקיעו בעלות הבית במקום, וחוץ מזה, היה להן מזל: לא רק שהתברר שיש מעליהן עדר שותי אספרסו ולועסות סלט, אלא שגם ההתפתחות האורבאנית של גוש דן הייתה לצידן: ממזרח הלכה גבעתיים והבינה שהיא רעבה ושמסעדות שוות אין בה. ממערב הלכו שכונות מזרח תל אביב והפכו ליער סמטאות של צמודי קרקע עם ג'יפים בחצר. ואין בעלת ג'יפ שהתפריט של טאטי לא יושב עליה בול.

החודשים האחרונים היו סוגים בשושנים עבור יושבי בית הוורד. טאטי פרח, ערוץ 10 גם, וחוק שימור החומר, ההוא מההתחלה, קובע שמשהו מכל האנרגיה שיוצרה שם צריך היה להתגלגל באיזו צורה חדשה. מישהו היה צריך לגדול. רוצים את החדשות הטובות? זה טאטי.

לאחרונה נפתח סניף חדש של טאטי, ולא סתם סניף, כי אם משהו בגודל פאואר סנטר עם מאפייה צמודה. קוראים לזה 'טאטי לופט' וזה נמצא ביהוד. בואו נקווה שההימור של בעלות הבית יעבוד שוב ושאוכלוסיית הסביונים השבעה שמסביב תנהר בהמוניה אל חלליה המפולשים של המסעדה החדשה.

טאטי לופט הוא מקום ענקי. קירותיו עשויים לבנים ובסמוך לתקרה יש קורות פלדה חשופות, המקנות למקום חזות של מפעל. כמו במוזיאון טייט מודרן הלונדוני, כך גם בטאטי לופט ביהוד, החלל ענק, העיצוב מרהיב והציפיות עצומות.

טוב, אני לא ממש יכול להיות איש בשורות בעניין האוכל: נכון, המאפים מופלאים. הם תמיד היו מופלאים בטאטי, ועודם, כבגבעתיים כן ביהוד. שימו לב, למשל, לפוקאצ'ה של הקמח המלא והדגנים. פלא. פשוט פלא. אבל האוכל עצמו (התפריט במקום החדש נוטה יותר בכיוון האיטלקי) רחוק מלזהור. זה לא שהוא רע – הוא לא – אבל הוא חיוור, ואינו מצליח להתחרות במאפים.

סלט עשבי תיבול עם עוף ולימון כבוש היה דל בטעמים. טאפס של קלמארי פריכים היה סתמי, וגם סבל מטעם ימי מודגש מדי, והרי המנה הזו, המתפקדת בכל העולם כביסלי אגבי, לא צריכה להפגין יותר מדי טעמי ים. מנת עוף תחת משקולת, שמטבחים רבים בעולם, מגרוזיה ועד איטליה היטיבו להופכה לפלא פלאים, הייתה חלושת טעם כמו סטייק פרגית מן השורה. הירקות המאודים שלצידה היו חלוטים עד כדי אבדן טעמים מוחלט. לעומת זאת, טארט פרג ואגסים שהוגש לקינוח היה מושלם: טעים, מקורי (מרובע!), לא מתוק מדי והולך נפלא עם גלידת וניל.

גם כאן, כמו בסניף האם, ניכר שהרצון הוא להשפיע עליך מכל טוב: המנות נדיבות, המלצרים לבביים, לחמים רבים ומגוונים מוצעים לך כליווי לסלטים ולא שבדקתי, אבל אני די בטוח שגם כאן, במאפייה החדשה, ינהגו בך במין נדיבות מטורללת בסוף היום ויתנו לך כיכרות לחם בחצי מחיר ואפילו בחינם. גם המחירים זולים: ארוחה לשניים תעלה קצת יותר ממאתיים שקלים, ותאמינו לי – זה משתלם מאוד, אפילו בהתחשב בזה שלמטבח יש עוד כברת דרך לצעוד.

למען ההגינות יש לציין שהמקום עדיין בהרצה, כך שמן הסתם התפריט עוד ישתפר, מנות טובות יתווספו אליו ומנות פחות מוצלחות ישופרו או ינשרו כליל. בינתיים, עד שזה יקרה, כדאי, בהחלט כדאי לנסוע לסניף החדש, ליהנות מזיוו ולהזמין בעיקר מנות של בית קפה או שבכל זאת ללכת על מנות מסעדה, אבל בזהירות.

ובסוף, לא לשכוח לקנות הרבה לחמים הביתה.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי