אפשר חתימה?

ונשאלת השאלה: האם רשת המסעדות האמריקנית 'קארמיינ'ס' החליטה סוף סוף ללכת בעקבות מקדונלד'ס, בורגר קינג ופיצה האט ולפתוח סניף בישראל? כי 'קפה איטליה', המסעדה האיטלקית החדשה (והמקסימה!) שנפתחה על חורבותיה העשנות של צ'ימיצ'נגה, דומה באופן חשוד לסניפי קארמיינ'ס במנהטן: הן בעיצוב הלוגו, הן בגודלו המפלצתי של התפריט המנוילן, הן בעיצוב יפה התואר, שהוא הכל אבל לא ישראלי, והן באקוסטיקה הנוראית שאינה מאפשרת לך לשמוע לא רק את דברי מי שיושב מאחוריך, מלפניך או מכל צדדיך, אלא גם את מחשבותיך הפרטיות.

יש גם הבדלים בין המקור האמריקני והחידוש התל אביבי: ב'קפה איטליה' אין מגישים דליי פסטה או אבוסי סלט (קארמיינ'ס ידועה בגודל המנות המבעית שלה). 'קפה איטליה' היא אחת המסעדות היפות בארץ. וגם, שימו לב לחידוש: אני לא ממש בטוח, אבל אני חושש שלקפה איטליה אין שף. זה קצת מוזר, אבל למסעדה האיטלקית החדשה של האחים ירזין, שנפתחה אחרי חודשי ציפייה ארוכים ו(כרגיל אצל הירזינים) בהשקעה מרשימה עד מסמרת שיער, אין חתימת יד של שף ברור. המנות שבתפריט, כולן איטלקיות (ממחוזות שונים באיטליה), אינן מתחברות לכדי יצירת מטבח מובחן. וזה לא רק מוזר, זה גם מחייב אותך, כסועד, להתאמץ יותר ואפילו להמר קצת: אם, נניח, אתה הולך ל'כתית', ברור לך מהמנות הראשונות מה יהיה הסגנון של האחרונות. וגם במקומות פשוטים בהרבה כמו 'ג'ירף' או 'דקס' בטבריה, אתה יודע ממנה אחת לאן נושבת הרוח בחברותיה.

כאן לא. סלט ירוק יכול להתבסס על חסת אייסברג קלילה בעוד מנת דג בורי תתגלה כתבשיל כבד למדי. מנה של ספגטיני ברוטב אגוזים יכולה להיות מעולה בתכלית (זו המנה הכי טובה שאכלתי עד כה ב'קפה איטליה', ואחת ממנות הפסטה הטובות בארץ), אבל החציל עם הפרמזן שממול מוגש ברוטב כבד מדי והיישר מן המקרר. לעומת זאת, הקינוחים מבריקים - הן עוגת הריקוטה והלימון, הן מוס השוקולד העשיר ובעיקר צלחת הגבינות המעניינת (והלא זולה במיוחד).

את כל השפע הזה מכין גדוד טבחים לנגד עיניך ממש, כי המטבח פתוח ורק קיר זכוכית יפה תואר חוצץ בינו לבין המסעדה. הטבחים, כולם מעומלנים ונלהבים (למען האמת הם נראים כאילו הם זה עתה יצאו מהניילונים) מנפקים עוד ועוד מנות מכל רחבי איטליה. אלה נוחתות על שולחנות שהם בעליל קטנים מדי (זו הבעיה היחידה בעיצובו המרהיב של המקום) ורובן בהחלט טעימות. לא מבריקות בשום צורה, אבל טעימות ומשביעות, עשויות במקצועיות ומתומחרות במתינות, והרי זה בדיוק מה שכולנו מחפשים בעידן הביסטרו והטרטוריה.

כך שלמעט האקוסטיקה המאתגרת, הנה קיבלנו בשורה טובה להפליא: החור שמסעדת צ'ימיצ'נגה המנוחה הותירה בלבבות כולנו, נסתם חלקית. לא במלואו, כמובן, כי תמיד נתגעגע (חכו, חכו, בחגיגות השבעים למדינה עוד יפיקו פגישת מחזור), אבל למצבת המסעדות האיטלקיות בעיר נוסף עוד מקום שאסור לוותר עליו: יפה, מושקע מאוד, מלא עד אפס מקום ואפילו לא יקר. סחתיין.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי