אחל"ז

במעלה מעלה גמלא, בקודקודו של היישוב, מצויה חוות איסטון, מתחם רחב ידיים המעניק שיעורי רכיבה וטיפול בעזרת סוסים לפגועי נפש וגוף. המתחם מוקף באורוות, משטחי רכיבה ובפאב כפרי קטן בשם "מושבוצ" (בנם הממזר של המושב והקיבוץ), שהוקם על חורבות הפאב "איסטון" שפעל במקום במשך מספר שנים. המושבוצ הוא מקום קטן, בנוי כצימר עץ עם גינת דשא קטנה ואווירה רגועה ונינוחה. "שקט" הוא ללא ספק התואר המתאים ביותר למקום, כי פרט למוסיקה המתנגנת מהרמקולים ונהרת סוסים מדי זמן מה - אין רעש, אין המולה ואת הרוגע מקבלים במנות גדושות, ובחינם.

הדס ואני הגענו למושבוצ בשעת ערב של אמצע השבוע, ובחרנו להתיישב בחוץ לאור הירח המלא שנתלה מעל הגולן ולצלילי פסקול רחשי הצרצרים ומוסיקת רוק רכה. פתחנו את הערב בשתי כוסיות דובונה (22 ₪), לפתיחת בלוטות הטעם והשכמת התיאבון. מבט חוקר בתפריט גרם לתיאבון להתעורר שטוף זיעה קרה ולזעוק כתינוק רעב שרוצה סיפוק, ועכשיו. בהמלצת סברינה, המנחה שלנו להערב, בחרנו למנה ראשונה ליבת חציל קלויה בגריל, שמוקמה במרק יוגורט מתובל בנענע, שום, מלח, פלפל ולימון (24 ₪). מנה כביכול סטנדרטית, שבוצעה כאן לעילא ותשמח לבב כל חובב חצילים. סיבוב נוסף של דובונה וגם שליש גולדסטאר מהחבית (14 ₪), וסברינה החלה לפרט עבורנו את הספיישלים, שמתחלפים בהתאם לחומרי הגלם המצויים מדי שבוע. משסיימה, פזלנו שוב אל התפריט ובחרנו לדבוק בו. הדס הלכה על רביולי בטטה ברוטב שמנת ופטריות (42 ₪) ואני בחרתי במנת הדגל, ספריבס לבן ברוטב הל ותמרים (88 ₪). הרביולי היה מוצלח, והדס גמעה אותו במהירות וביעילות, לא מניחה לאף כיסון לחמוק ולהתחבא מתחת לרוטב, שבעצמו לא יצא בזול ומוגר באמצעות ניגובי לחם נמרצים. המנה שלי היתה סיפור אחר לגמרי - אמנם השידוך בין תמרים והל נשמע ביזארי, על גבול הלא מוצלח, אבל היא היתה כל כך מפתיעה בטעמיה, שאולי הדבר הכי מפתיע בה הוא שלא נתקלתי בשילוב הזה - שכל כך מחמיא לבשר החזיר - בשום מקום אחר.

הזמנו סיבוב של וויסקי סינגל מאלט - ארדבג וגלנמורנג'י בסיומת שרי (46 ₪ כ"א), וקינוח של תותים עם קצפת (24 ₪). שתיקה, לגימה מהוויסקי וביס מהתותים. לא היה צורך לדבר, מבטינו אמרו הכל. התינוק אכל ושבע ורוצה לחזור לישון. אבל לארז, בעל המקום, היו תוכניות אחרות. ארז הוא תל אביבי לשעבר, שחזר למחוזות ילדותו לאחר שנים של גלות ועבודת פרך במטבחי העיר הגדולה (אודאון, בין היתר). משחזר, החליט לפתוח פאב כפרי עם אוכל טוב. אחד הדברים אליהם הוא מתגעגע הם חיי הלילה הסוערים של העיר, שעות הלייט נייט והברים האפלים והחשוכים. מרגע ששמע שהגיעו למקום תל אביביים אמיתיים, מיד הצטרף אלינו עם כוס בירה בידו. נשארנו לשעתיים של סיפורים בחברתו, בהן שתינו עוד בירה וגם כמה צ'ייסרים של וויסקי שהסתננו להם.

יצאנו מהמושבוצ שבעים ומרוצים, עד כדי כך שחזרנו לשם גם למחרת לדגום את ההמבורגר המצויין ולצפות בשידור חצי גמר ליגת האלופות בין צ'לסי לליברפול. לסיכום, אם כבר בחרתם לברוח מהעיר לצימר או טיול בצפון, חבל לפספס את המקום הזה, שמציע שקט וחוויית אוכל מעולה עם סגנון אירוח של פאב כפרי.

*הכותב היה אורח המקום.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי