מקסימום שוקולד

אין דבר טוב יותר מחבר טוב, חוץ מאשר חבר טוב עם שוקולד, כך כתוב על המגנט המעטר את המקרר בביתי. חברותיי, שמכירות אותי היטב, בחרו אותו לפני כמה שנים ומאז הוא מביט אליי יום-יום. הרומן שלי עם שוקולד החל, ככל הנראה, עוד בבטן אמי ולכן חשבתי שמן הראוי לבקש ממנה להתלוות אליי אל היכל השוקולד של מקס ברנר ברמת החי"ל, לבדוק מה התחדש בממלכה המתוקה.

כמו באריזות המתנה, כך גם סניפי הרשת מעוצבים מן המסד ועד הטפחות. הסניף ברמת החי"ל הוא סניף גדול ומרשים במיוחד, הכולל אולם פנימי רחב ומרפסת עם ריצוף דק ושמשיות, שממתינה בשקט לקיץ. הריהוט הכהה, הריצוף והתמונות ברחבי המקום משרים אווירה רגועה ונינוחה ומזמינים את האורחים להוריד הילוך, ולפתוח כפתור במכנסיים.

כל אחת מאיתנו קיבלה זוג תפריטים: תפריט אחד של מנות השוקולד ותפריט שני של האוכל ה"אמיתי", למי שמעדיף קודם אוכל ואחר כך שוקולד. מתוך סקרנות בלבד הצצתי בתפריט השני, רק כדי לגלות מבחר מפתיע של מנות, הכולל סנדביצ'ים, פוקאצ'ות וסלטים, אך גם מנות כמו שניצל, סלמון ופסטות. ציפור קטנה, בסדר גודל של אחראי משמרת, לחשה לי שהתפריט עומד לקבל שדרוג נוסף בעתיד הקרוב.

עם כל הכבוד לניסיון לגרום לי לאכול משהו מזין, מקס ברנר זה קודם כל שוקולד. מלאכת הבחירה מתוך תפריט מנות השוקולד הייתה קשה מאד, מאחר שכל מנה נשמעה מפתה יותר מקודמתה, אבל - כפיים – בסוף צלחנו אותה. לפתיחה, בחרנו בשני משקאות שוקולד. אני הזמנתי סמוזי תותים ושוקולד לבן (26 ₪), משקה קריר על בסיס יוגורט, שמוגש בכוס מיוחדת הנושאת את הכיתוב "Drink Me" ואם מבקשים כל כך יפה, איך אפשר לסרב? אמי הזמינה משקה חם בשם "שוקו פופס" (19 ₪), למעשה שוקולד חם שמומס בו כדור וופל שוקולד קרנצ'י, שמורגש בכל לגימה. השתייה החמה מוגשת בכוס חיבוק, המעוצבת כך שתתאים בדיוק לעטוף אותה סביב בשתי ידיים. נותרת רק הדילמה מה עדיף, לשתות או לחמם את  הידיים?
 
כוחות נפש עצומים נדרשו על מנת לגלות איפוק ולהזמין מנה אחת משותפת, המכונה בתפריט "שיתוף" (69 ₪), בהתאם. בחרנו בה כי היא מכילה טעימות ממגוון סוגים וטעמים שוקולדיים, ויחד עם זאת היא עדיין מאפשרת לצאת את שערי המקום בתחושה שלא פרקנו כל עול. קיבלנו מתקן פונדו עם שוקולד נוזלי, בטעם לפי בחירה (מריר, חלב או לבן), שמזמן טבילה של פירות טריים ומרשמלו, שאותו אמורים לצלות באווירת ל"ג בעומר על המבער, שמגיע בנפרד. אל כל אלה התלוו קרפ נוגט ופירורי שוקולד, מילקי מקס, שהוא סוג של מגדל שוקולד וקצפת בתוספת עוגיות, אצבע שוקולד קראנצ'ית וגם בננות בטופי, לסגירת של טווח טעמי המתוק הקיימים ביקום.

תודה למעצבי המקום, שבחרו להאיר את השולחנות בתאורה עמומה, המאפשרת ליהנות כמו שצריך. שהרי זה ידוע, שקלוריות שנצרכות בחשיכה אינן נספגות בגוף. ישבנו והתענגנו על הטעמים (תוך כדי שתיית שלוש כוסות מים, כל אחת) ונפרדנו כך, לא לפני שרכשתי פרלינים לבן זוגי שנשאר בבית (אם הייתי חוזרת ללא שלמונים, לא בטוח שהיו נותנים לי לעבור את מפתן הדלת).

רשת מקס ברנר ממשיכה לבסס את מעמדה כמובילה את תרבות השוקולד בישראל ואת הצלחתה בהפיכת העיסוק בשוקולד וצריכתו כמוצר לייף סטייל לגיטימי. כסוללת דרך, הרבה שוקולטיירים וחנויות נושא, חייבים לה תודה גדולה. יפה לראות שבמקס ברנר שומרים על הליבה המתוקה, אבל גם מתחדשים ומתאימים את עצמם מפעם לפעם. עכשיו חסר לי רק מגנט גדול של מקס ברנר, שיארח חברה למגנט השוקולדים שעל המקרר.

*הכותבת הייתה אורחת המקום.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי