בולע את הצפרדע

אין לי מילים לתאר את גודל השערורייה. ואת עוצמת הבאסה. אבל לפני שאתם מתעלפים – יש סוף שמח. הסכיתו:

או-טו-טו יש לי יום הולדת. מתברר שכבר עברתי את עידן הפשושות והפכתי לגבר באוקטובר (שלא לומר נובמבר) חייו: החודש אני אהיה בן 46. נו, אז איך חוגגים? או. לי זה מאוד ברור: אם שואלים אותי איפה אני רוצה לאכול, ולא על חשבוני, אני בדרך כלל משיב: בביסטרו הכי טוב בעולם, שנקראL'Ami Louis (כלומר החבר לואי) ונמצא, מה לעשות, בפאריס, לא נורא רחוק ממרכז פומפידו, ברחוב מצ'וקמק במקצת מול פיצרייה מצ'וקמקת ביותר הנושאת את השם, לא פחות ולא יותר, פיצריית תל אביב. ואל יקל הדבר בעיניכם: הביסטרו הזה עתיק לא רק יותר ממני אלא גם יותר מהורי, והוא לא רק הכי טוב בעולם אלא גם הכי יקר בעולם: מנת אספרגוס עולה 50 דולר, ארוחה ממוצעת ליחיד עולה בסביבות 120 יורו, ולמה ללכת דווקא על ארוחות ממוצעות?

מכל מקום, אני חושב שזו המסעדה שאני הכי אוהב בעולם ואני בטוח שזה המקום שמגישים בו את כבד האווז הטוב ביקום. נו טוב, חברים נקבצו מרחבי הגלובוס, אספו פרוטה לפרוטה, הזמינו כרטיסי רכבת, מטוס ורחפת והכל נערך לכך שכשאזדמן לפאריס ביום שלישי, גם הם יגיעו ונחגוג יחד בארוחה יקרה להחריד (ולא על חשבוני!).
אלא מאי? מה שכחנו? שכחנו שגם הצרפתים מעורבים בסיפור. אשר על כן התברר שבימי שלישי סגור (גם בימי שני, אגב). ובימות השבוע האחרים אני בכלל ביבשת רחוקה יותר. לא, הם לא פתחו בימי שלישי במאתיים השנים האחרונות. לא, אין להם כוונה לחרוג ממנהגם גם לכבוד יום הולדתי ה-46. ואני אומר: אנטישמים!

טוב, איך יכול גבר במיטב שנותיו להתנחם?! פשפשתי בנבכי זכרוני הקמל ובסוף מצאתי: אני יודע איפה מגישים את כבד האווז הטוב ביותר בארץ! תתפלאו, אבל זה במסעדת דגים ופירות ים. מדובר בכבד האווז המיתולוגי למחצה שמכין השף המיתולוגי לחלוטין ויקטור גלוגר במסעדת קלואליס. הוא מכין אותו בצורת בישול עתידנית משהו – בישול בוואקום – וזה יוצא מופלא. הזכרתי לעצמי שבמילא זו מסעדה שאני מת עליה ושף שאני מעריך במיוחד, גיביתי את עצמי בטלפון בירור מראש כדי לוודא שהם פתוחים (בניגוד לאנטישמים מהפסקה הקודמת) ולבירור נוסף בדבר האפשרות לקבל רגלי צפרדעים (אפשר), וכך, הלכתי לארוחת תנחומים בהיכל האוליגרכים שברחוב אבא הלל ברמת גן.

קלואליס של גלוגר, שקרויה, אגב, על שם שתי בנותיו (גלוגר: "זה כדי להזכיר לי כל הזמן מה באמת חשוב בחיים"), הולכת ומשתבחת עם השנים. מדובר בבועה, ללא ספק, בועה של עושר ומותרות, אבל פעם ב – וכשהצרפתים מנקנקים אותך – זה המקום להתנחם בו (על חשבון מישהו אחר, כמובן).

מה שמקסים במסעדה הזו הוא השילוב המתקיים בה בין שף מוכשר ומשכיל, בישול עילי, היעדר פלצנות ואהבה גדולה לכל מה שנחמד וטעים, אפילו אם מדובר בחומרים ומנות שנחשבים לנחותים למחצה: המלפפונים החמוצים של קלואליס, למשל, הם אמנות. הזיתים שלה מעולים. עושים סלטות באוויר כדי להביא לך רגלי צפרדעים שבינינו – הן לא חומר הגלם היוקרתי בתבל, אבל יש מי שמכור אליו (למשל אני) ורק פה אפשר להשיג.

חוץ מזה, יפה שם וכיף שם. ניכר שהצוות שמח בחלקו, ניכר שנעים לעבוד תחת ויקטור גלוגר, שנעים ללמוד ממנו ושהכי נעים לאכול מה שהוא מבשל. על כבד האווז ורגלי הצפרדעים כבר דיברנו, אבל בין המנות הראשונות כדאי מאוד להזכיר גם את הקוקי סן ז'אק ברוטב כמהין, את הטריו הנא ואת מרק הסרטנים, ובעיקריות אסור לוותר על הפרנדול – ריזוטו שחור עם פירות ים שבעיבורו נח, הס פן תעיר, לובסטר (ולא ממש זעיר) וכדאי מאוד לברר מה המיוחדים של היום, שכן חומרי הגלם מכתיבים כאן שינויים מבורכים בתפריט (המוצלח כשלעצמו). חוץ מזה, תמיד יש כמה אפשרויות לצמחונים או לבשרונים (למשל אוסובוקו טלה מעולה) ועוד לא הזכרנו את תפריט היין, שהוא מהטובים בעיר.

אם נשאר מקום לקינוחים – גם אלה עשויים כאן היטב, בדרך כלל ממשפחת הקצפתיים והמשמינים במיוחד, אם כי קלואליס היא אחת המסעדות הראשונות בארץ שהנהיגה, לצד התפריט הראשי והתפריט העסקי גם תפריט דיאטתי, והיא דבקה בכך עד היום.

ארוחה מלאה ליחיד יכולה לעבור בקלות את רף 300 השקלים, אבל יש גם ארוחות עסקיות משתלמות במחיר של קצת יותר מ-100 ₪ וחוץ מזה, אל תשכחו שזה הרבה יותר זול מלנסוע לפאריס.

לסיום, כדי לחסוך לכם את הביקור המתבקש בגוגל, הנה הכתובת של L'Ami Louis (הרי אני מכיר אתכם כאת כף ידי):
32 Rue de Vertbois
Phone: 33 1 48 87 77 48

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי