יש בשרים בגו

את טלי לא ראיתי המון זמן, לפחות מאז ששירתנו יחד בסיירת (זה לא ממש נכון, אבל אם אגלה לכם איפה באמת שירתנו יחד, אצטרך, כמו שאתם כבר מנחשים, להרוג אתכם). החלטתי שפגישתנו המחודשת היא הסיבה למסיבה שחיפשתי כדי שיהיה לי תירוץ לבקר ב"ואקירו". "ואקירו", למי שלא טוב בפורטוגזית, הוא מנהל חוות הבוקרים, האחראי על כל הבקר ומובילי הבקר, כך שרק השם לבדו גרם לטלי לקפץ בחדווה. ותאמינו לי, למרות כל מה שעברנו בסיירת, אף פעם לא ראיתי אותה כל כך שמחה.

אין נדוש יותר מלומר שהמסעדה שוכנת בבית ירושלמי עתיק ויפיפה, אבל אין מה לעשות, זה לגמרי נכון. "ואקירו" היא מקום מושלם לחגוג ימי נישואין, ימי אהבה וימי "חייבים לצאת ולהשאיר את הילדים או שאני עוזבת". הרומנטיקה באוויר והיין זורם כמים (ועל כך בהמשך). כשהתיישבנו, התברר לנו כי אפשר להזמין כרגיל מהתפריט ואפשר לנסות את ארוחת ה"אכול כפי יכולתך", ארוחה המתאימה לבוקרים חסונים שלא אכלו שלושה ימים בדרכים, בה מוגשים עשרה עד שנים עשר סוגי בשר. טלי ואני, בחורות עדינות שכמותינו, הזמנו כמובן את האופציה השנייה (129 ₪).

מיד ניגשה אלינו סאשה המקסימה והגישה לנו מבחר סלטים ואת לחמניות הבית, חמות מהתנור. נהנינו מהלפת ומהפלפל הקלוי, למרות שתיבול נוסף היה יכול רק להוסיף. היו שם גם בטטות, סלט גזר, סלט עגבניות ובטח שכחתי עוד משהו. אחלה פתיחה. ואיך ניגשנו לבשר? אז זהו, שהבשר ניגש אלינו. ב"ואקירו" דוגלים בשיטת הגשה ברזילאית, מה שאומר שלוקחים את נתח הבשר, נועצים אותו בזהירות בשיפוד ענקי ועוברים בין השולחנות, כשהסועדים שלא מאמינים למזלם הטוב מקבלים חתיכות בשר הישר מהשיפוד. ממש התלהבנו מהשיטה ובמיוחד מהחידוש המרענן בנוף הירושלמי. קצת מקוריות עוד לא הזיקה לאף מסעדה טובה.

פתחנו באצבעות העגל הפיקנטיות והמצוינות, וניסינו גם את התוספת לארוחת הבשרים – תפוחי אדמה צלויים, שהיו פריכים ותובלו נהדר. ואז הוגש לנו האסאדו. אחרי שסאשה חתכה לנו חתיכה מכובדת, גילינו את הנתח השמן והמצוין הזה מחדש - עסיסי, פריך מבחוץ וורדרד מבפנים. אתם חייבים לנסות. כדי להירגע לגמנו לנו "רכס" אדום של כרמל, יין הבית. בלי מילים גדולות ומסולסלות, נגיד רק שהיין הזה מתגלגל על הלשון בכיף, ומתאים לבשרים בצורה מושלמת. ניסינו גם את הצ'וריסוס, טעמנו את האמפנדס והמשכנו לכנפי העוף במרינדת אפרסקים, שהגריל חרך אותן קצת יותר מדי. בשלב הזה ביקשנו ניידת טיפול נמרץ, אבל לא וויתרו עלינו כל כך מהר.

המנה הבאה, אנטרקוט עם עיגול שומן באמצע הייתה פשוט נפלאה, והזכירה לי בדיוק למה זה הנתח האהוב עליי. אני חייבת לציין לטובה גם את הצלעות הנימוחות והבובוטי, מנה דרום אפריקאית שמשלבת הודו עם עגל ופירות יבשים בתבלינים מיוחדים. מנה שלא טעמתי בשום מקום אחר, שהוסיפה אקזוטיקה לשורת הבשרים על הגריל שזללנו. לא שכחנו את הפויקי ("פויקה" בעגה הישראלית) שנמזגה מתוך סיר ברזל כבד והכילה, חוץ מתועפות בשר, גם המון ירקות שורש ארומתיים. אם נחזור לעגה הישראלית, מדובר במנה ש"חבל על הזמן". לקינוח הזמנו, לשם שינוי, משהו בריאותי ומזין – סופלה שוקולד (26 ₪). הסופלה ממש ענקי ולפי כל החוקים, פריך מבחוץ ונוזלי מבפנים. סיכום מתוק לארוחה משובחת.

*הכותבת הייתה אורחת המסעדה.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי