מפנה מקום

כשמסעדה שעושה משהו נכון נפתחת בתל אביב, העיר הזו, המשוועת לאוכל טוב, כבר תייצר לה קהל ותשים אותה על המפה. בכל עיר אחרת, מסעדה שתצליח להביא קהל תשים את העיר על המפה. זהו בדיוק המקרה של "מקום בלב" הרעננית, שהפכה במרוצת השנים לאבן שואבת לנהנתנים, גרגרנים ושוחרי קולינאריה איכותית מכל רחבי הארץ. את השם שמעתי אין ספור פעמים, לבקר טרם הזדמן לי. השבוע זה קרה. "מקום בלב" ברעננה: יומן מסע.

איתי אוסף אותי מהבית בשעת ערב מוקדמת. בעוד שעתיים פרק של "הישרדות" ושביב התקווה שדן יודח סופסוף מאיץ בנו לחזור בזמן. כעבור רבע שעה אנחנו ברעננה, משאירים את מצוקת החניה הרחק מאחור. מקום בלב נראית כגן מוריק ופסטורלי. מובלים על ידי מארחת מסבירת פנים אל תוך מה שנראה כסלון ענק, חולפים ליד האח הבוערת, ומתיישבים בשולחן זוגי צדדי. עשרות אנשים גודשים את המקום המעוצב לתפארת.

פותחים בשני סיידר חם אלכוהולי עם מלון וקינמון. נשמע כמו ניסיון יומרני לשדרג את הסיידר החם הבנאלי לכדי משהו מתוחכם שהוא לא אמור להיות. בדיעבד, הסיידר בעצמו לא האמין שיש לו כזה פוטנציאל. אל תעזו לוותר על קבלת הפנים הזו, אפילו אם לא ממש קר בחוץ. הראש מתחיל להסתדר בעוד הבטן מתחילה להשמיע לחישות קנאה דקות. סופלה תרד עם ליבת גבינת עיזים על מצע עגבניות חמות שום ובזיליקום (34 ₪) מגיע לאיתי, שבדיוק נזכר להודיע שהוא ניגב חומוס לפני שעתיים. דביל. בשבילי, חציל קלוי על האש בארומת עץ זית, שמוגש על עדשים כפריות בתחמיץ טחינה גולמית ומלח ים אטלנטי (36 ₪). אטלנטי, שקט או הודי, המנה הזו הייתה ללא ספק מנת החציל הקלוי הטובה ביותר שאכלתי מזה המון זמן. מנת סופלה התרד של איתי גם כן מצוינת והודות לחומוס הקוליפורמי שטחן לפני, אני זוכה לחסל אותה כמעט לבד. לאוהבי התרד ההתמוגגות מובטחת.

נעבור לעיקריות. איתי עם פילה דניס צלוי על הגריל בחמאה ירוקה, ג'ינג'ר ולבבות ארטישוק, שהוגש על בטטה וירקות מאודים (96 ₪), ואני עם קדירת בשר משובחת בבישול ארוך, עמוסת יין אדום וירקות שורש ארומתיים וקרמליים, שהוגשה על גבעת קינואה (68 ₪). תפריט ובו מנה שבתיאור מופיעה פעמיים המילה "משובח". למישהו היה ספק מה אני אקח? בניגוד למנה של איתי, מצדיקה המנה שלי כל אחד ואחד משישים ושמונה השקלים שהיא עולה. מנה מעולה ולא מילימטר פחות מזה. מוגשת בטאג'ין ובקלות תשביע גם מי שלא סיים כרגע שתי ראשונות ועומד לסיים לבד טירמיסו שלם. המנה של איתי טעימה, יהיה זה חטא לאמת לטעון אחרת, אבל 96 שקל בשביל דג במימדים סטנדרטיים? יתכן שהדניס עשה במטבח קולות של לובסטר ומישהו שם התבלבל?

לסיום, טירמיסו כיפי שהחליק בגרון עם מקיאטו קצר. הבאז סביב "מקום בלב" בשנים האחרונות נראה בסוף הארוחה כהגיוני עד כדי מתבקש. אלטרנטיבה רעננית שרק מעטות כמותה מצדיקות את הבריחה מהעיר לשעתיים. איתי מבסוט מהעובדה שסיימתי שתי ראשונות ושתי עיקריות כמעט לבד. אני מבסוט שלאיתי אין מושג מה הוא הפסיד, כך שהוא יכול מצדי להמשיך לחייך. עכשיו רק נשאר שידיחו את הצורר הזה מג'יבארו ושנינו נהיה מרוצים.

*הכותב היה אורח המקום.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי