היידה בי, היידה בו

לא אחת חיברתי בין האהבות הקולינאריות שלי לאהבה ישנה וחזקה, שתמיד תתפוס אצלי נתח נכבד של רומנטיקה בלב – כדורגל של פעם. הכדורגל ההוא, של שנות ה-80, שהיה משוחק בשבת בצהריים ומשודר ב"שירים ושערים" לצד המנגל המתנפנף וקליפות הגרעינים. לעתים היה החיבור אסוציאטיבי בלבד, דברים שהאוכל או מיקום המסעדה היו מזכירים לי, אולם במקרה של ה"סופיה" ברחוב הארבעה בתל אביב, יש קשר יותר מרופף לתקופה ההיא.  

יפו איבדה מזוהרה הנוסטלגי בשנים האחרונות. אימפריית הבורקס של סמי, הגבינות הבולגריות של שדרות ירושלים, משה אוננה, הרצל קביליו, הסמל מוצי לאון (שיש לו מסעדה משלו בתל אביב, אגב) ושאר גיבורי הקבוצה ההיא של מכבי יפו, שהיו מתאספים בכל שבוע ומאיימים בסוף שנות ה-70 ותחילת ה-80 על צמרת הליגה הלאומית - כל אלה דעכו או שנעלמו, והיום גם אצטדיון "גאון", המגרש האלמותי של הקבוצה (דרומית לבלומפילד) הוא כבר לא מגרש כדורגל. לאחר אירועי אוקטובר 2000 התערערו מאוד היחסים בין הערבים ליהודים בעיר, ואלפי פועלים בולגרים זרים חזרו לארצם ודיללו את המצבור. הקהילה הבולגרית, שהייתה בעברה דומיננטית, עברה לפריפריה והתפזרה לערים גדולות אחרות, ובתי עסק רבים שהתבססו עליה מצאו את עצמם על פרשת דרכים.

אחד מהם היה הסופיה, שמיקומו הקודם היה, איך לא, ממש ליד אצטדיון "גאון". בעלי המקום הבינו שהרוח נושבת לכיוונים אחרים ופתחו מסעדה ברחוב הארבעה, מעוז הבורגנות התל אביבית. מה ההבדל בשבילכם, תשאלו? לא גדול, בואו נגיד שזה מסתכם בקושי למצוא חניה. מעבר לכך – כל מי שגר בתל אביב או צפונה ממנה רק הרוויח. סופיה היא מסעדה אותנטית ומרגשת במחירים שווים לכל נפש, שנתנה לנו טעימה וטעם של עוד מהמטבח הבולגרי והבלקני. השף ספי, שהוא גם אחד הבעלים, הגיע לכאן ב-1991 ושמר על הצביון הבולגרי – במראה, בדיבור והכי חשוב – בנגיעה שהוא נותן לכל מנה המוגשת לשולחן.

הגענו למקום לארוחה עסקית, ועכשיו תתחילו להבין למה כוונת המשורר ב"מחיר שווה לכל נפש". לעסקית של סופיה שלושה מסלולים: 39 ₪, 48 ₪, 65 ₪ ובקרוב גם תפריט של 85 ₪, שתוכנסנה אליו מנות שופרא דשופרא חדשות. בהתחשב בעובדה שבמסעדות רבות באזור לא יתחילו לדבר אתך לפני שחשבת על 60 ₪ לארוחה עסקית, רק נציין שבמקרה הזה המחיר הנמוך ממש לא מעיד על איכות ירודה, נהפוך הוא.

הארוחה העסקית מורכבת משתייה (ולא רק שתייה קלה, אפשר גם כוס יין), מנה ראשונה ומנה עיקרית. אני הלכתי על האופציה הכבדה יותר (65 ₪), שכללה מרק שעועית מעולה עם בשר מעושן, כוסית של יין הבית (אדום) ומנת מיקס גריל - קבב, קציצה, שיפוד פרגית וחזה עוף, כולם מתובלים היטב בנגיעה בולגרית. תשאלו מה כל כך מיוחד במיקס גריל? בואו נגיד שכשתטעמו כבר תבינו את ההבדל ואת הייחוד. שותפי לארוחה הלך על האופציה הסולידית יותר (48 ₪), שכללה את הביורק – פלפל ממולא בגבינה (מעדן) וסטייק חזה עוף עם קשקבל. תמיד מומלץ לשאול על מנת הצ'ושקה (שאני משום מה שכחתי לבדוק ורק לאחר מעשה התברר לי שיש אותה), פלפל במילוי גבינה וחציל בשמן אגוזים, ועוד מנות אחרות (כמו הקרנצ'ה או הצ'ומלק), שמוגשות בתפריט הרגיל ונראות מלבבות עד מאוד.

החוויה שלנו בסופיה היתה נפלאה, בעיקר משום שהיא הביאה לפה מעדני מלכים ולתודעה, פיסת רומנטיקה מיפו שכנראה לא תחזור להיות מה שהיתה, לפחות בעיניים בולגריות. הסופיה לא מגישה ארוחות עסקיות בסופי שבוע, אבל היא פתוחה, ואני רק יכול להמליץ בחום לכל מי שחובב אוכל טוב ואותנטי שנעשה מכל הלב, להגיע. כי גם אם תשלמו את המחיר המלא (שהוא, כשלעצמו, לא יקר לכל מנה), בטוח שלא תתאכזבו. אז יאללה, עם הקריאה המפורסמת "היידה בי, היידה בו, היידה מכבי יפו", שימו פעמיכם ובואו לסופיה.

*הכותב היה אורח המסעדה.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי