החיים כרול

קוריוז קטן לפני שסועדים... ניר הוא חבר שגויס לאכול איתי השבוע בסניף רמת החייל של ג'אפניקה. מתברר שלפני שנתיים בערך, החליט ניר לנסות את כישוריו הקולנאריים במטבח היפני. אחרי ראיון ראשוני שעבר בהצלחה, נשלח לסניף ג'אפניקה בירמיהו ושם לימדו אותו את תורת הסושי על גלגוליו השונים. בתום סדנה מזורזת נערך המבחן הגדול וניר ("הייתי נורא לחוץ ,זו חרדת מבחנים") נכשל כשלון חרוץ. לטענתם אין לו את הזן ולכן הוא לא התקבל לשורות הרשת. מוסר השכל - המוטוריקה העדינה של ניר לא משהו ובג'אפניקה לא עושים הנחות.

למרות ההיסטוריה המורכבת, ניר התלהב מההזדמנות להצטרף אליי ("פשש, זה ממש סגירת מעגל") ואני התלהבתי מההזדמנות לסושי מבית היוצר של הרשת האסייתית. שנינו, חדורי התלהבות, שמנו פעמינו לרחוב הברזל ברמת החי"ל. מתברר שהג'אפניקה מכים רביעית והפעם בין בנייני ההייטק באזור. מרוצים התיישבנו לנו במרפסת. הסניף הנוכחי נראה כמו מסעדה יפנית יפיפייה, גדולה ומעוצבת. מינימליזם יפני עם ריהוט עץ שמוסיף חמימות למקום. כמובן שבהתאם למיקומו, תפרו בסניף החדש תפריט עסקיות צהרים לפי מידותיהם של אנשי המשרדים מסביב ב-42-52 ₪, אבל אנחנו התכנסנו לארוחת ערב מלאה.

מנת טטאקי טונה (26 ₪) - טונה צרובה על מצע של סלט אצות וואקמה ומלפפונים - פתחה לנו את הסעודה והשאירה חריפות נעימה בפה. היא גם הכינה אותנו לגיוזה (14-16 ₪)- שני כיסוני בצק ממולאים בירקות, מנה קטנה ומפתיעה, שגם גרסת העוף שלה לא אכזבה. התקשינו לגלוש ישר לסושי (בכל זאת מדובר בטראומת עבר) ובתפריט ביצבץ לו חציל יפני ברוטב סויה ומיסו, שהיינו פשוט חייבים לנסות (15 ₪). ובכן, פתיחה נחמדה, אם כי לא חובה.

בדילוג מופגן פסחנו על הקומבינציות המקומיות המוכרות, כי מי לא טעם כבר פעם את הקומבינציות המוצלחות של הרשת, שנדמה לי שכולם מזמינים מהסניף הקרוב לביתם. אבל בשביל המיוחדים בגזרת הסושי, צריך לצאת משגרת הטייק אווי ולגשת עד לכאן (או עד לסניף בירמיהו). והם מיוחדים, מואי מיוחדים.

הראשון שהטביע את חותמו היה "רול היום"  שאינו רשום בתפריט. מידי פעם מחליפים את הרול, אך לגביי את הסקיטריאקי פשוט חבל להחליף וצריך מהר להחתים אותו קבע בתפריט. הסקיטריאקי (28 ₪), אם תהיתם, הוא 8 יח' אינסיידאאוט של סלמון סקין, גזר ועירית עטופים בסלמון סקיטריאקי (סלמון שנמצא במרינדת טריאקי במשך שלושה ימים) עם לימון מעל וספייסי מיונז. רול מפתיע ונפלא. "אני לא מבין", תהה ניר בפה מלא, "את לא חושבת שהייתי יכול לעשות כזה סושי?". "לא", עניתי וניגשתי לרול הנוסף שהצליח להפתיע, הצמחוני .כן, כן ספשייל ווג'י רול (26 ₪) מוצלח ביותר - 8 יח' של טופו בטמפורה, אבוקדו, אספרגוס, קמפיו (דלעת כבושה מתקתקה) עירית וגזר בציפוי טמאגו וטריאקי. עושר טעמים נהדר. מדהים שגם רול צמחוני יכול להיות וואו אמיתי.

ניר, שהובטח לו לא לצאת רעב הערב, הפגין קיבולת קיבה של לוחם סומו וחיסל את הנודלס פירות ים וירקות (44 ₪), שהכילו בייבי שרימפס וקלמארי טובים, כל כך טובים עד שדגתי לו את כולם והוא נאלץ להסתפק ברול נוסף: דרגון רול לקשוחים במיוחד, עם צלופח חם בטריאקי, מלפפון, אספרגוס ועירית שעטוף באבוקדו ושומשום (30 ₪ ל-8 יח') הצלופח לא דומיננטי במיוחד (למי שחושש, או לא מכיר את אחד המילויים הגאוניים ביותר לסושי) והרול מומלץ.

כבר ראיתי את סימני השבירה בעיניו של ניר: "נו, עדיין רעב?", שאלתי, "לא", הוא ענה, "אבל לא יזיק לי קינוח". קינוח זה טוב, אך אבוי, בתפריט לא היה זכר לקינוח יפני. חיש מהר קראנו למלצריה שנתנה לנו סקירה מהירה על הקינוחים המאוד לא יפניים שיש במקום. "למה לא משקיעים בקינוחים יפניים?" שאלתי, ותוך כדי הביס ב"שילה" (28 ₪) - שכבות של מוס שוקולד וקפה, הבנתי. הקינוח כל כך עשיר ואיך לומר, לא ממש תואם את המטבח היפני, אבל כמה שהוא כבד, ככה הוא מעולה. אין מה לעשות, המטבח האירופאי יודע לעשות קינוחים.

זהו. עכשיו תורכם לסגור מעגל עם סניף נוסף של הג'אפניקה, ובקצב הזה כדאי שתמהרו לפני שייפתח סניף חדש (או מעגל).

*הכותבת היתה אורחת המקום.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי